״סדנה פתוחה״ הינה ביצוע מחודש לחלקים מן התערוכה המיתולוגית שנפתחה לפני 40 שנה במוזיאון ישראל. בחודש נובמבר 1975 נפתחה בביתן בילי רוז במוזיאון ישראל התערוכה הקבוצתית סדנה פתוחה, באוצרות יונה פישר וסרג׳ שפיצר. התערוכה, שהוצגה במשך שבועות ספורים, כללה מיצגים, פעולות ואובייקטים שנוצרו על ידי 17 אמנים ואמניות. עם השנים הפכה ״סדנה פתוחה״ לציון דרך מיתולוגי בתולדות האמנות הישראלית בכלל, ואמנות האוונגרד המקומי של שנות ה-70 בפרט. רבים מן האמנים שהשתתפו בתערוכה כצעירים בראשית דרכם, הפכו עם השנים לבכירי עולם האמנות בישראל.

כלים
עבודה של לירון צומן, שנקר
עבודה של לירון צומן, שנקר

ב-11.1.16, 40 שנה לאחר נעילת התערוכה המיתולוגית, יבצעו תלמידי/ות קורס גלריה במחלקה לאמנות רב-תחומית בשנקר עבודות נבחרות מתוך התערוכה. בין האמנים שעבודותיהם יבוצעו מחדש: גבי קלזמר ושרון קרן, גדעון גכטמן, פנחס כהן גן, תמר גטר, אסתר שוורצמן, רפי לביא.

על הביצוע המחודש: ביצוע מחדש - מושג מוכר מתחומי המוזיקה והתיאטרון - אינו תופעה רווחת באמנות חזותית. הביצוע מחדש מעלה שורת שאלות הנוגעות לאותנטיות ולבעלות, לנוסטלגיה ולחדשנות, וליחס בין שכפול לבין מחווה ובין העתקה לבין פרשנות. בין העבודות שיבוצעו מחדש בתערוכה יש כאלו שיבוצעו כפשוטן כפי שבוצעו גם במקור, יש כאלו שמתפקדות כמחווה של האמנים הצעירים לקודמיהם, ואחרות שמשתמשות ברעיון העומד בבסיס העבודות הישנות לצורך יצירה חדשה. כך, למשל, כאשר אינאס יונס ומעין רווח מבצעות מחדש את עבודתו של גדעון גכטמן ״עבודה עברית״, יחסי הלאום והמעמד שעמדו בבסיס העבודה המקורית מופרעים מתוקף העובדה שהיא מבוצעת מחדש פעמיים, פעם ע״י אמנית יהודיה ופעם ע״י אמנית ערביה.

עבודתו של דב הלר ״מכירת תפוחי אדמה״, שכללה מכירת תפו״א במחירי עלות בשקיות מחנות מוזיאון ישראל, הופכת בעבודתו של מאור אלימלך-רונן למשרד תיווך להליכי פונדקאות בחו״ל. אם העבודה המקורית עסקה בסוציאליזם, עבודה ויחסי חליפין, בעבודה החדשה הדגש עובר לשפת המיתוג ומעטפת השיווק המצוחצחת, שמבקשת להעלים את העמל (ואת מבצעותיו), מן המשוואה.

לירון צומן מבצעת מחדש את עבודתו של פנחס כהן גן ״דגל ארצות הברית הפוך״ - דגל בד גדול מימדים שנתפר ע״פ הזמנת האמן כתמונת ראי של דגל ארה״ב המקורי. גרסתה העכשווית של העבודה ממשיכה את העיסוק ביחסים התרבותיים והפוליטיים בין המדינות, אך מתיקה את האירוע מן הביתן הירושלמי המבודד במוזיאון ישראל, למתחם המשרדים בעל השאיפות המנהטניות של צומת עלית ברמת גן.

עדי כפרי מבצע מחדש את עבודתם של גבי קלזמר ושרון קרן ״טראסה״. קיר האבן שנבנה בשעתו במרכז הגלריה ע״י פועלים ערבים במהלך התצוגה, עסק בפריצת גבולות ודפוסי תצוגה מקובלים תוך החצנת יחסי הכוחות העומדים בבסיס הפעולה. בעבודתו של כפרי הופך הקיר לסממן קישוטי, מצועצע, מנותק במכוון מהקשר וחסר תכלית, כשלילה עקרונית של כל תכונותיה המקוריות של העבודה.

נעה לבב מבצעת מחדש את עבודתו של רפי לביא, שכללה שלושה ציורים מאוסף המוזיאון שנבחרו באקראי, ונתלו באולם כשעליהם מופיעים הכיתובים ״ראש״ ו״גרניום״. לביא ביקש לבצע פעולה דאדאיסטית ואנרכיסטית ביחס למושגי התרבות הגבוהה, האיכות האמנותית והמוזיאון (פישר מספר שהתבקש לאתר ציורים גרועים במיוחד עבור התערוכה). לעומתו, לבב מציגה ציורים של סטודנטים-חברים מן המחלקה, שהיא מוצאת כאיכותיים וראויים לתשומת לב. כך היא מעמתת בין רפי לביא בגרסת ״סדנה פתוחה״, ללביא המוכר מקבוצת ״עשר פלוס״ ופעולות אחרות שביססו את מעמדו כמנהיגה של קהילת אמנים-חברים.

בשנות ה-70 לא נעשה תיעוד מסודר של תערוכות, והחומרים (מסמכים, תצלומים, טקסטים וכיו״ב) על ״סדנה פתוחה״ דלים מאד. הביצוע המחודש, שמתוכנן ומבוצע ע״י הסטודנטים וביוזמתם, יוצג לאחר מחקר היסטורי שכלל איסוף חומרים בארכיון מוזיאון ישראל, פגישה עם יונה פישר ושיחות עם האמנים. עבור האוצר והאמנים הוותיקים ביצוע התערוכה יכול להיות מחווה של הוקרה. עבור הצעירים, לעומת זאת, זוהי גם פעולת בדיקה וחיפוש עצמי. הם עושים זאת כתלמידי בית ספר לאמנות שפועל במובנים רבים כסדנה פתוחה, כאמנים הבוחנים מהלכים היסטוריים של אוונגרד בתקופה בה היתכנותו של המושג מוטלת בספק, וכצעירים השואלים, בסקרנות והערכה אך לא בלי חשד וביקורת, מה הניע את קודמיהם, מה היו תוצאות פעולותיהם, ואיזה תוקף יש לפעולות הללו כיום.

ביצוע מחדש של התערוכה המיתולוגית ״סדנה פתוחה״ משנת 1975

תלמידי/ות קורס גלריה במחלקה לאמנות רב-תחומית בשנקר

נעה לבב, לירון צומן, עדי כפרי, אינאס יונס, מאור אלימלך-רונן, מעין רווח

הנחייה: יונתן אמיר

פתיחה: 11.1.2016, יום שני, שעה 17:00

גלריית המחלקה לאמנות רב-תחומית בשנקר

נעילה: 18.1.16

מחלקת אמנות רב-תחומית, שנקר

בניין עלית, ז׳בוטינסקי 8, רמת-גן

שעות פעילות:

ימים א׳-ה׳: 23:30 - 9:00