ביון שירת בצבא האנגלי שם טיפל באנשים שנפגעו נפשית מהמלחמה. הוא עשה אנליזה אצל מלאני קליין והרחיב את התיאוריות שלה על התפקוד הנפשי המוקדם. ניתן למצוא דמיון רב בין האופן בו תארה קליין את תהליך ההזדהות ההשלכתית ובין הבסיס לתהליך ההכלה שחקר ביון.

כלים
תינוק בוכה
תינוק בוכה

 

מאת דפנה שם טוב

ביון החל לתאר את מונח ההכלה כאשר עבד עם מטופלים פסיכוטיים וראה כיצד הם מנסים בדרכים שונות לבטא דבר מה שאינם מסוגלים להבין או לחוש בעצמם. עבורו, תפקיד המטפל היה לעבד את אותן תחושות גולמיות של המטופל וליצוק בהן מובן באמצעות מתן פרשנות.

בהמשך, ייחס ביון את מצבי החוויה הגולמית גם לתינוקות, ותאר כי ישנן תחושות כמו עונג וכאב שהתינוק אינו מסוגל לשאת או להבין. לכן, טען כי  התינוק ינסה לסלק את התחושות באמצעות צרחה, בכי וכד'. ביון טען כי תחושות אלו לא באמת נעלמות, אלא מועברות לאם בכדי לעבור עיבוד עבור התינוק שלה, תהליך שכינה "עיכול מנטלי". כך, האם משמשת "מיכל" עבור התינוק, ומהווה פונקציה רגשית  (reverie) המתמירה את תחושותיו הגולמיות לדבר מובן שהוא מסוגל להתמודד עמו.

ע"פ ביון, תהליך זה של עיבוד רגשות התינוק נמשך גם לאחר תקופת הינקות. כך לדוגמה, ילד שכועס ומשתולל ואינו מצליח להרגיע את עצמו, ירוץ להוריו שיסבירו לו כי הוא עייף. גם אם לא יאהב את תשובתם, היא תעודד אותו ותאפשר לו לחשוב על הסיבה העומדת מאחורי תחושותיו, כך שיום אחד יבין אותן בעצמו. ביון גרס כי היות ותהליך זה מזמין פעילות מנטלית  מצידו של הילד, הוא מהווה את הבסיס להתפתחותה של יכולת החשיבה שלו. כלומר, היכולת לשנות את תחושת התסכול שלו היא היכולת לחשוב עליה ולהבין אותה.

את הפעולה המנטלית שעשו ההורים בכדי לקחת את אותן צעקות של ילדם ולהתמירן למונח בעל פשר הגדיר ביון כ-"פונקציית אלפא", לכן, את התוצר שלה הגדיר כרכיב אלפא (אתה עייף). בהתאם לכך, את תחושותיו הגולמיות של הילד הגדיר כ-רכיבי בטא.

כמו כן, מעבר לתוכן דבריהם של הוריו, הילד יפנים גם את האופן בו הם התמודדו עם התחושות הגולמיות שהשליך עליהם – האופן בו  הם הסבירו לו שהוא עייף, איך הם הגיבו לכעס שלו - באופן רהוט ורגוע? בחוסר סבלנות וכעס? כך, האופן בו הילד יתמודד עם מחשבותיו ותחושותיו יתהווה מכלל אופני ההתמודדות שיפנים מהוריו.

מנגד, ילד אשר חווה יחס מתעלם או מזניח, נשאר עם החוויה הגולמית ואינו "מתאמן" בשימוש בחשיבה על-מנת להתמודד עמה ולהבין אותה. כתוצאה מכך, חווה הילד "אימה ללא שם" ונותר חסר אונים אל מול תחושותיו העוצמתיות. מכיוון שלילד אין כלל אופן התמודדות להפנים, הוא ימשיך להשליך רכיבי ביטא לא מעובדים אל תוך אובייקטים מרובים, או במילותיה של מלאני קליין –יבצע הזדהות השלכתית עודפת. כך, ימשיך הילד לחפש דמויות שיוכלו לעבד עבורו את עולמו הרגשי שהוא עצמו, אינו מבין.

הפרעת דחק פוסט טראומטית - דפנה שם טוב