אמנות הייתה מאז ומתמיד נושא שנוי במחלוקת – אמירות הטמונות בחובה מעוררות דיונים סוערים, טכניקות וחומרים חדשים עשויים להיות מרגשים ומבריקים בעיני אחדים ותופעה מזעזעת בעיני אחרים, אך נדיר למצוא מחלוקת סביב זכות קיומו של תחום אמנות שלם. מבחינות רבות, הגרפיטי נופל בדיוק תחת הגדרה זו וייתכן שמלבד אמנות הקעקועים, זהו תחום האמנות היחיד שהמחלוקת לגביו חריפה כל כך. על אף שהגרפיטי נתפס פעמים רבות כאמנות מודרנית, מדובר באחד המדיומים העתיקים ביותר.

כלים

 

עדויות לציור על קירות ניתן לראות כבר משחר האנושות, מציורי המערות ועד למצרים העתיקה ואפילו הציורים הפורנוגרפיים תחת קשתות אמות המים הרומיות (עובדה מעניינת בהקשר זה היא שהמילה Fornication באנגלית – ניאוף – מגיעה מהמילה הלטינית Fornix שמשמעותה קשת, שכן הרבה מהפעילות של תעשיית המין הרומית נעשתה תחת קשתות אלה). הדוגמאות שהוצגו לגרפיטי העתיק הן מעניינות, שכן הן במובן רב מייצגות את כל האופנים בהם בא הגרפיטי לידי ביטוי גם בימינו אנו, על כל המחלוקות שבו. מצד אחד, ביטוי אמנותי מרשים מבחינת הטכניקות והאמירות השזורות בו, ומצד שני, מדיום מגונה, בעל קונוטציות עברייניות ויש שיאמרו אף השחתה לשמה.

השחתה בוטה או אמנות אמיצה?

יש בגרפיטי משהו שדורש תעוזה. אחרי הכול, ברוב המקרים ככולם עצם ביצוע האמנות הוא עבירה על החוק. ריסוס צבע על קירות במרחב הציבורי דורש עבודה בלילה, בחיפזון ותוך זהירות רבה ולכן מדובר במדיום מוגבל, שיש לתכנן היטב מראש ושאינו משאיר זמן רב לתהיות והרהורים בתהליך היצירה.

עם השנים, החל טרנד הגרפיטי לקבל מקום במיינסטרים התרבותי. מאחר שאמני הגרפיטי תמיד רצו למקם את עצמם מחוץ לשיח המרכזי, יש שיאמרו שקבלה זו היא מעין חיבוק דב, אך תהיה הפרשנות לכך אשר תהיה, הגרפיטי עובר נורמליזציה. כיום, ניתן אפילו להזמין בעסקים המתמחים במתנות סוף שנה  לגני ילדים ובתי ספר, מגוון חפצים שימושיים ודקורטיביים עליהם מודפסת אמנות בסגנון גרפיטי. שמות הילד בסגנון ריסוס גרפיטי מגניב על התרמוס או קופסת האוכל, או סתם ציור מעניין בסגנון אמנות קירות.

כיצד חדר הגרפיטי על המיינסטרים?

ישנם גורמים שונים שיכולים להסביר את התופעה.

ראשית, החברה נעשתה פתוחה יותר לתרבויות נגד ולשיח וערוצי אמנות אלטרנטיביים. תמורות חברתיות והיסטוריות שונות פתחו גם את תרבות המיינסטרים אל המגמות המתרחשות סביבה. דוגמא שממחישה זאת היטב ניתן לראות בקיר הגרפיטי הממוקם בכיכר רבין, בדיוק בנקודה בה בוצע רצח רבין. תחילתו של קיר זה הוא ביוזמות עצמאיות של אנשים שביצעו כתובות גרפיטי. העירייה, מצדה, לא הייתה מסוגלת למחוק את ביטויי הכאב האותנטיים הללו מהקירות והכריזה על קיר זה כמותר לביצוע גרפיטי.

בנוסף, טכניקות הביצוע הלכו והשתכללו עם סטנסילים, ראשי ריסוס בסגנונות שונים וכמובן עלייתם של אמני גרפיטי בעלי שם עולמי המעטרים את המוזיאונים המובילים באירופה כמו בנקסי, רמי מאירי ודן וויץ, העלו את קרנה של האמנות שהתחילה ממעשה מגונה והגיעה למעמד של אמנות מוזיאון.