אני באמת השתדלתי ואני לא רוצה להיכנס לכל המופעים של הטענות. אני אומר את העובדות הידועות לי. באזור הזה כולו וודאי הוסדרו על ידי השלטון הירדני הסדרי מקרקעין על פי החוק העותומני והבריטי עד מלחמת ששת הימים והם הסדירו כשליש מאזור יהודה ושומרון. אני חושב שזוהי לא טענה מאוד מוצקה.
מכל מקום אנחנו כמדינה, כממשלה, ביודענו שהתושבים של מגרון חשו עצמם כשליחים של הממשלה על ידי תמיכות כספיות וכל דבר. והתחשבנו ברצונם ופנינו לבית המשפט ולצערי בית המשפט דחה את בקשתי לאפשר את ההסדר הזה עם מגרון.
מטרתנו בהסדר הזה הייתה לקיים את פסק הדין הקודם של בית המשפט הגבוה לצדק בחודש אוגוסט שהורה על פינוי אבל ניסינו לעשות את זה בתנאים של שלום. אם אפשר לומר, השתדלתי וגם קיבלתי אישור לטעון בבית משפט, אבל לא קיבלו את טענותיי.
ההתערבות של בית המשפט בישראל בנושאי הממשלה איננה מעשה של כל יום. לפני שלושים שנה ויותר פסל בית המשפט הגבוה לצדק את החוקיות של התפיסה הצבאית עבור גרעין אלון מורה ובית המשפט קצב להעברת המבנים 30 יום בלבד. הממשלה אכן הופתעה. כי עד אז לא כך נהגו. חברי הגרעין הודיעו כי הם התנגדו לפסק הדין\ שבוע אחרי פסיקת בית הדין פתחה הממשלה בנושא דיון אלון מורה.
אך הגרעין רק התרחב וגדל. וכיום בבעלות המדינה מספר של כמליון דונם שטח. לכן צריך וגם אפשר לקיים את ההחלטה של הממשלה להמשיך ולהתפתח ולהתרחב.
כיום יש 350 אלף יהודים בשומרון וביהודה, כולל השכונות בירושלים. וכלל 350 אלף היהודים האלה יושבים לבטח על אדמות מדינה ומקיימים בכך את זכות היהודים לארצם ובוודאי בשומרון וביהודה. ולעיתים קרובות הם יושבים שם בזכות בגץ ופרקליטות המדינה.
דעתי היא כשם שאנחנו ממשים את זכותנו על כל גבע בנגב ובגליל כך לא יהיה נכון לעשות את זה על כל גבע ביהודה ושומרון, יש מטרה אבל צריך לדעת להציב לה מגבלות.
הכותב הוא השר בני בגין. הדברים לקוחים מתוך דבריו בכנס במרכז האקדמי אריאל