דעות

למדינה אין זכות לכפות על אמנים להופיע באריאל. יש לה הזכות המלאה שלא לחלק להם מכספי הציבור. כאשר עובד מסרב לבצע את תפקידו משיקולים פוליטיים, ואין זה משנה אם צודקים או לא, הוא אינו יכול לצפות שמי שמשלם את שכרו ימנע מאותם שיקולים פוליטיים. אי אפשר לערבב בין פוליטיקה ואומנות מחד ולדרוש שיופרדו זו מזו מאידך

בימים אלה בהם ברק אובמה והממשל האמריקאי ממשיכים ללחוץ על ישראל לקראת סבב נוסף של שיחות ומו"מ מול הפלסטינים, אנו חוזרים לשאלה בסיסית שעלתה בתקופות קודמות: האם באמת יש לנו ראש ממשלה חזק וכזה שמוביל אג'נדה ברורה? אילו לחצים מופעלים על בנימין נתניהו ועד כמה הוא מחויב להצהרותיו מעבר?

בימים אלה, לקראת ראש השנה, רואה אור "יומן יהודי ישראלי". זהו יומן חביב ומהודר למדי לשנת תשע"א, שהופק על-ידי עמותה בשם "מרימים את הדגל" והוא מופץ בגאווה על ידי ארגון חדש המתקרא "מפעלות הציונות הדתית". בדברי הפתיחה משתבחים ראשי הארגון בהשלמת תהליכי ההקמה, שיאפשרו להם לאגד ולאחד תחת קורת גג ארגונית אחת את כלל גופי העשייה הציוניים-דתיים. שוב ושוב מודגשים בפתח היומן הרציונל והמטרות, תוך שימוש חוזר במונחי הזהות והאמונה הציונית-דתית

לפני מספר שנים, בעיצומו של הויכוח הציבורי בנושא ההחלטה האם ועד כמה למגן את ישובי עוטף עזה, שעמדו תחת התקפות רקטות קסאם באופן בלתי פוסק ויומיומי, שאל רוה"מ דאז, מר אהוד אולמרט, שאלה ריטורית מבחינתו ומבחינתנו כעם, שעורפו האזרחי חשוף להחריד לאיומים במסה נרחבת ביותר, שאלה פילוסופית-קיומית: "האם נמגן עצמנו לדעת?" בכך נתן רוה"מ ביטוי לויכוח מקצועי-פוליטי-כלכלי-חברתי-פסיכולוגי-אדריכלי, שניטש לאורך שנים בין מצדדי ומתנגדי המיגון על כל היבטיו מול וכנגד האיומים על העורף האזרחי הישראלי

תמונה אחת ב- CNN, ABC או בכל ערוץ תקשורתי אחר בעולם, עלולה לגרום למדינת ישראל נזק תקשורתי כבד.שוטר גברתן חמוש ממשטרת ההגירה, הנושא בגאון את מדי משטרת ישראל, מגרש ילד של עובד זר בשדה התעופה הישראלי, זוהי התמונה שתיחרט ותיגע בלבם של מיליארדי אנשים ברחבי העולם