ימי החופשה להם זכאים עובדים עם ותק של חמש שנים ומעלה נותר ללא שינוי (12 עד 21 יום, תלוי בוותק. ראה טבלה רצ"ב). החוק ייכנס לתוקף החל ב-1 ביולי 2016, אז יתווסף יום חופשה אחד לעובדים (מ-10 ל-11 ימים), ומה-1 בינואר 2017 ואילך יתווסף עוד יום ומספר ימי החופשה יעמוד על 12.
רכז תעסוקה במשרד האוצר, אורי שיינין, מסר בדיון כי להערכת האוצר העלות המשקית של המהלך עשויה להגיע לסכום של עד 350 מיליון שקלים בשנה, והעלות התקציבית השנתית צפויה לנוע בין 5 ל-10 מיליון שקלים.
יו"ר הוועדה, ח"כ אלי אלאלוף, אמר בדיון: "נכון שהצעת החוק עולה כסף, אך תרומתה למשק ולמעסיקים רבה לאין שיעור. עובד ששמח בחלקו יתרום יותר למעסיקו".
ח"כ עזריה: "חוק החופשה השנתית המקורי נחקק בשנת 1951, אולם כיום נוהגים עובדים לשנות את מקום עבודתם בכל שלוש- ארבע שנים, ובכך לא מצליחים לצבור ותק ולקבל יותר מ-10 ימי חופשה בשנה. מדינות ה-OECD כבר מזמן התאימו עצמן והגדילו משמעותית את ימי החופשה. עם זאת, ניסינו למצוא איזון כדי לא להכביד על המעסיקים יתר על המידה".
שמחה בניטה מפורום ארגוני הנכים: "אני מעסיקה 3 עובדים סיעודיים ואחויב מעתה לתת לכל אחד מהם שני ימי חופשה נוספים. מדוע אתם מקדמים הצעת חוק שתפגע כל כך באוכלוסייה הכי חולה והכי חלשה? אני מתחננת בפניכם, חייבו את המדינה לתת לנו מענה כלכלי". ח"כ דב חנין: "החוק חיוני, אך אני מתבייש שהכל נופל על הנכים. זאת מציאות בלתי אפשרית". ח"כ אלאלוף בתגובה: "נמצא את הדרך לפצות. אין להטיל על האוכלוסיות החלשות עוד נטל".
יו"ר הורים עובדים לשינוי, יערה ישורון: "תיקון החוק קריטי ומבורך, אך נדרש הרבה מעבר לכך. במגזר הפרטי יש פער של 70-80 ימים בין ימי החופשה של ההורים לבין ימי החופשה של הילדים".
מנכ"לית עמותת כולנו משפחה, עו"ד עינב גוטרמן: "יש לקצר גם את שעות העבודה. אנחנו בקושי נוכחים בחיי הילדים שלנו".
