"בועידת מדריד צטט את הפסוק 'אם אשכחך ירושלים - תשכח ימיני', כביטוי למוסריותה המוחלטת של שיבת ציון אחרי אלפי שנות גלות- והזכיר את האמת ההיסטורית על גירושו של כובש זר מן הארץ, מלחמת השחרור וההכרזה העצמאית - אלו אמיתות שעלינו לשוב ולהזכיר לעצמנו ולעם כולו"
נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, נשא דברים הערב, יום ראשון, י"ט אדר א', 28 בפברואר, בפתיחת התערוכה לציון 100 שנים להולדת ראש הממשלה השביעי, יצחק שמיר. באירוע שהתקיים במרכז מורשת בגין השתתפו ראש הממשלה בנימין נתניהו, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט אליקים רובינשטיין, השר לשעבר עוזי לנדאו, חבר הכנסת בני בגין, שר הביטחון לשעבר משה ארנס, יו"ר מרכז בגין הרצל מקוב, משפחת שמיר, ומר משה ניסים שר לשעבר בממשלת יצחק שמיר. במהלך האירוע שרו המשתתפים את המנון הלח"י "חיילים אלמונים", והזמרת אילנית שרה את השיר "ארץ".
בפתח דבריו, תיאר הנשיא את מסלול הבריחה של שמיר, בינואר 1947 יחד עם ארבעה לוחמי מחתרת ממחנה המעצר הבריטי באריתריאה כשהם מסתתרים תשעים שעות בתא כפול שהולחם למכלית דלק. "יכולתו זו להתכווץ, לשאת קשיים אדירים למען חירות העם בארצו עוברת כחוט השני לאורך חייו של יצחק שמיר ומאפיינת אותו. גדלותו באה לידי ביטוי בצמידות שלו לאידיאולוגיה שהנחתה את דרכו כלוחם חירות ישראל ולימים כמנהיג ומדינאי."
הנשיא התייחס בדבריו לתפקידו של שמיר ז"ל כיושב ראש הכנסת ואמר: "יצחק שמיר היה יושב ראש הכנסת הראשון מטעם הליכוד. יושב ראש הכנסת של 'המהפך'", אמר הנשיא והוסיף: "דווקא הוא שהיה נעוץ באופן מובהק בקצה הניצי של המפה הפוליטית, נאלץ ללמוד להיות ממלכתי ולשמור על 'כבוד הבית'". הנשיא ציין כי שמיר העיד על אותו מושב כנסת כמושב מאתגר עקב המהפך הפוליטי, ואמר: "בתפקיד הזה הוא פיתח את היכולת הכמעט בלתי אפשרית, יכולת שהייתה סימן ההיכר שלו כראש ממשלה, להיות נאמן לעקרונותיו ועם זאת ללכת בין הטיפות. להיות נכון לפשרות הפוליטיות ההכרחיות כל כך להשגת המטרה. והמטרה הייתה תמיד ומעל הכול הבטחת שלומה ובטחונה של מדינת ישראל. לא לעוד שנה, לא לעוד עשור, הבטחת שלומה של מדינת ישראל לדור ולדורות."
את דבריו סיים הנשיא סיים באזכור נאום שמיר בוועידת מדריד ב-1991 ואמר: "הוא עמד שם ובלי להסס הרביץ תורה בנציגי המעצמות, בנציגי המדינות הערביות בסקרו אלפי שנות היסטוריה יהודית. הוא בטל שם כעפרא דארעא את התפיסה הרואה את השואה כנדבך המוסרי להקמת המדינה. תחת זאת צטט את הפסוק 'אם אשכחך ירושלים - תשכח ימיני', כביטוי למוסריותה המוחלטת של שיבת ציון אחרי אלפי שנות גלות הוא דחה שם את הגישה שישראל חבה את הקמתה לקהילה הבינלאומית או לאו"ם והזכיר לנוכחים את האמת ההיסטורית על גירושו של כובש זר מן הארץ, על מלחמת השחרור ועל ההכרזה העצמאית, לא בחסדו של איש, על ריבונות עברית בארץ ישראל המשוחררת. אלו אמיתות שעלינו לשוב ולזכור, לשוב ולהזכיר לעצמנו ולעם כולו. יהי זכרו של מנהיג גדול זה ברוך."
מדבריו של יאיר שמיר, בנו של יצחק שמיר: "כמעט תמיד עסקנו אבי ואני בעתיד. לא נהגנו לדבר על העבר. והכל נסב סביב הלקח והלמידה לעתיד של עמנו, מדינתנו וגם של משפחתנו. היו לנו נושאים מקודשים - חירות שבה עסק אבי בחרדת קודש. זה היה נושא שלא ירד מסדר היום. מחירות הפרט, האומה, המחשבה. נושא נוסף היה ארץ ישראל, שאינה שייכת אלא לעם ישראל ולא רק ליושב בציון אלא ליהודי התפוצות. הארץ הזו האמנו, תשנה את פניה בעליית יהודים מכל הגלויות. לאבי היה יחס מיוחד לנושא ירושלים והוא ראה בה את הקשר שלא ינתק לעולם בין העם לארצו. הנושא הרביעי היה האחדות הפנימית בעם, והשאיפה תמיד לחפש את המשותף. העוצמה היא באחדותנו. לא היה דבר ממנו סלד יותר מאשר מלחמות היהודים. הנושא האחרון היה העמידה על העקרונות עם גמישות מסוימת לגבי המימוש והגשמתם. לאחר התנסות קצרה שלי כח"כ ושר, למדתי להכיר את הקשיים הקיימים במערכת. אינני יכול שלא להתפעל מיכולתו של יצחק שמיר להוציא את מדיניותו אל הפועל, ולהוביל מאבק נחוש גם למען מה שנראה במבט ראשון כבלתי אפשרי."
