נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, נשא דברים הערב, יום שלישי, כ"א אדר א', 1 במרץ, בכנס בנושא אתיקה בלחימה בטרור ביוזמת ארגון מילואימניקים בחזית.
בכנס שהתקיים ברשפון בהשתתפות קהל קצינים בסדיר, חניכי המכללה לפיקוד טקטי, וקצינים במילואים, לקחו חלק פרופ' אסא כשר, ממחברי רוח צה"ל והקוד האתי, ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, אלוף (מיל') גרשון הכהן לשעבר מפקד הגיס המטכ"לי, אלוף (מיל') אבי מזרחי אלוף פיקוד המרכז לשעבר, עו"ד פנינה ברוך-שרביט המתמחה בדין בינלאומי והעיתונאי בן דרור ימיני.
מדברי הנשיא באירוע:
"לפני כארבע עשרה שנים בשנת 2002, יצאה מדינת ישראל למבצע 'חומת מגן'. אחד הקרבות הקשים היה במחנה הפליטים בג'נין. הטקטיקה של ארגוני הטרור הייתה למנוע מצה"ל להשתמש בנשק כבד, במתקפה אווירית ולהכריח את חילינו לצעוד מבית לבית ולהילחם בשטח בנוי באופן שיביא לאבדות רבות בנפש. בציבור כבר עלתה הדרישה לסיוע אווירי, אבל לי היה קושי נוסף, אישי.
הבן שלי היה בין חילי גדוד המילואים נחשון 7020 שגייסו במסגרת הכוחות, והמשימה שהוטלה עליהם הייתה כיבוש מחנה הפליטים בג'נין. אני הייתי שר, הוא היה מילואימניק בחזית. ידעתי היטב מול איזה כוח אש, מטענים ומארבים הכוח שלו עומד להיתקל. בסופו של דבר נפלה החלטה לא להשתמש בסיוע אווירי (מחשש לפגיעה נרחבת באוכלוסייה). ביום השביעי של הפעולה, בתשעה באפריל, מחלקת לוחמי חי"ר במילואים מגדוד נחשון 7020 נתקלה במארב שכלל לוחמים פלסטינים ובתים ממולכדים. במהלך הקרב וניסיונות החילוץ של הפצועים וההרוגים נפלו 13 חיילים מהגדוד.
כשהבן שלי חזר מהקרב, הוא בא אלי ושאל אותי: 'אבא, למה לא אשרתם לנו סיוע אווירי?', הסתכלתי לו בעיניים ולא ידעתי מה לענות לו. ברגעים האלה, למדתי הרבה על עצמי, על המשמעות והכאב שבלשלוח את בנינו ובנותינו לקרב. בשבוע שעבר, בקרתי את הבן שלי ואת הגדוד שלו בהרודיון, יום אחרי הפיגוע בצומת גוש עציון בו נהרג קצין במילואים, אליאב גלמן זכרונו לברכה. בני, חבריו, כמו רבים מכם, מהווים מילואימניקים בחזית ולפני הכל אני רוצה לומר לכם תודה מעומק הלב. תודה על מה שאתם עושים למען עם ישראל ומדינת ישראל."
הנשיא הדגיש:"אני מאמין שההכרעה של הציונות לחזור להיסטוריה הייתה לא רק הכרחית אלא בראש ובראשונה מוסרית. אני מאמין שמדינת ישראל היא מוסרית, שבאנו לארץ ישראל בכוח הזכות ומכיוון שכך יש לנו גם את הזכות- להשתמש בכוח. דווקא על גבי המסד הזה, יש דילמות שהולכות ומתעצמות. (...) המוסר, דיני המלחמה, ועקרונות ההגנה קובעים שגם כשאתה נלחם מלחמה צודקת, אתה חייב לערוך אותה בצורה צודקת.
לא להשתמש בכוח בצורה לא נכונה, מוגזמת, לא ראויה. זה אתגר מוסרי, מורכב, קשה, מסובך. אבל זו הבחירה שלנו כעם, כחברה- להתמודד, להכריע, לא לברוח, להתעמת עם השאלות המוסריות, לא להתחמק מהן. לפתור אותן כעם דמוקרטי ועצמאי באמצעות הכנסת, באמצעות מוסדות הדיון וההכרעה באמצעות הזירה הציבורית הנוקבת שלנו, כאן בישראל. זהו האתגר המוסרי, יקירי, וזהו גם האתגר הציוני. המוסריות, כך לימדה אותנו הציונות, אינה נתונה לנו כסגולה אוטומטית- היא, היא האתגר הגדול המוטל לפתחנו משעה שנכנסנו בשנית להיסטוריה. כשצה"ל חוקר ולעתים מעניש על פעולות לא אתיות הנוגדות את דיני המלחמה, אמנות בינלאומיות ואף את המוסר היהודי, הוא לא עושה זאת כי הוא מפחד ממעצר קצינים או מבית הדין הבינלאומי בהאג. אנחנו עושים זאת כי זה חשוב לנו ערכית, זה העיקרון המכונן שלנו."
"צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם," הדגיש הנשיא והתייחס לחשיבות קיום דיון בתוך החברה הישראלית ולא מחוץ לה ונגדה, ואמר: "בעיקר משום שהוא עושה מאמץ אדיר לבחון את עצמו שוב ושוב. אל לנו להתייחס למוסריות של צה"ל כאל עובדה, אלא כאל צו מחייב. עלינו להבטיח שצה"ל, היה ויהיה, צבא בעל סטנדרט מוסרי גבוה ומחייב".
