המשפט העיקרי של גולן היה: "אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי-חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, אז, לפני 70, 80, ו-90 שנה, ומציאת עדות להם כאן, בקרבנו, היום, ב-2016.
"פרצה מהומת-אלוהים. מה!!! גילויים של נאציזם בישראל? דימיון בין מה שעשו לנו הנאצים לבין מה שאנחנו עושים לפלסטינים? שנת 1926, לפני 90 שנה, הייתה אחת השנים האחרונות של הרפובליקה הגרמנית. שנת 1936, לפני 80 שנה, הייתה שלוש שנים אחרי שהנאצים הגיעו לשלטון. לפני 70 שנה הייתה 1946, השנה שאחרי התאבדותו של אדולף היטלר וקריסת הרייך השלישי. אני חש שעלי להגיב על נאומו של האלוף מפני שאני הייתי שם.
כילד הייתי עד-ראייה לשנים האחרונות של הרפובליקה הוויימארית (שנקראה כך מפני שהחוקה שלה נוסחה בעיר ויימאר, עירם של ענקי-השירה גטה ושילר.) כנער בעל מודעות פוליטית מפותחת הייתי עד לתפיסת-השלטון על-ידי הנאצים ולחודשים הראשונים של שלטונם.
אני יודע היטב על מה גולן מדבר. למרות שאנחנו שייכים לשני דורות שונים, אנחנו באים מאותו הרקע. שתי המשפחות שלנו חיו בעיירות קטנות בגרמניה המערבית. בוודאי היה הרבה משותף בין אביו לביני.
יש צו מוסרי חמור בישראל: אסור להשוות שום דבר לשואה. השואה היא יחידה במינה. זה קרה לנו, היהודים, מפני שאנחנו ייחודיים. (הדתיים יוסיפו: "מפני שהקדוש-ברוך-הוא בחר בנו.")
הפרתי צו זה. זמן קצר לפני לידתו של גולן פרסמתי ספר בשם "צלב הקרס", שבו סיפרתי על חוויות-הילדות שלי וניסיתי להסיק מהן מסקנות. זה היה ערב משפט אייכמן, ונדהמתי אז מחוסר הידע של צעירי ישראל על התקופה הנאצית.
ספרי לא טיפל בשואה, שאירעה כאשר כבר גרתי בארץ, אלא בשאלה שהטרידה אותי במשך כל השנים, אז כמו היום: איך זה יכול היה לקרות שגרמניה, שהייתה אז הארץ התרבותית ביותר בעולם, מולדתם של גטה, בטהובן וקאנט, יכולה הייתה לבחור באופן דמוקרטי בפסיכופאת כמו אדולף היטלר?
לפרק האחרון בספר קראתי "זה יכול לקרות כאן". שם זה נלקח מספר של הסופר האמריקאי סינקלייר לואיס, שנקרא באירוניה "זה לא יכול לקרות כאן" – ובו סופר איך מגיעים הנאצים לשלטון בארצות-הברית.
בפרק זה דנתי באפשרות שמפלגה יהודית-נאצית תגיע לשלטון בישראל. מסקנתי הייתה שמפלגה נאצית יכולה להגיע לשלטון בכל ארץ מארצות העולם. כן, גם בישראל.
הציבור הישראלי התעלם מהספר. באותה עת גרמו הגילויים הנוראים של משפט אייכמן לסערת-רגשות.
והנה קם האלוף גולן, חייל מוערך ומקצוען, ואומר את אותו הדבר.
ולא כהערת-שוליים, דרך אגב, אלא בנאום רשמי, ביום-השואה, בעודו לובש את מדי האלוף וקורא טקסט מצויין וערוך היטב.
הסערה שפרצה לא שככה עד השבוע, כאשר דברי האלוף קיבלו חיזוק מצמרר עם מינויו של אביגדור ליברמן לשר-הביטחון.
יש לנו בישראל שיטה של הגנה עצמית: כאשר אנחנו עומדים מול אמת מטרידה, אנחנו מתעלמים מעיקרה ומתרכזים בפרט משני ובלתי-חשוב. הנאום עורר עשרות רבות של תגובות בעיתונות הכתובה, בתקשורת האלקטרונית ובנאומים פוליטיים, אך כמעט כל התגובות עסקו בצדדים שוליים.
הוויכוח הנזעם פרץ על שאלות כגון: האם מותר לקצין בכיר להביע דעה אישית על נושאים הנוגעים לדרג המדיני? ולעשות זאת כשהוא לובש מדים? ובהזדמנות ממלכתית?
האם קצין בכיר צריך לשמור את דעותיו הפוליטיות בסוד? או להשמיע אותן רק בישיבות סודיות – "בפורומים הרלוונטיים", כדברי בנימין נתניהו הזועם?
האלוף גולן נהנה מרמה גבוהה של הערכה בצבא. כסגן הרמטכ"ל היה בדרך לקידום כמעט בטוח לדרגת הרמטכ"ל, בתום תקופת-הכהונה של הרמטכ"ל הנוכחי.
הגשמת חלום זה (חלומו של כל אלוף) רחוקה ממנו עכשיו – גם לולא מונה ליברמן. האלוף גולן הקריב את קידומו לתפקיד הבכיר ביותר בצבא כדי לבטא את אזהרתו ולהעניק לה את התהודה הרחבה ביותר האפשרית.
אני מכבד אומץ-לב כזה. עד כמה שאני זוכר, לא פגשתי באלוף גולן מעולם, ואין לי מושג מה דעותיו הפוליטיות. אבל אני מעריץ ומעריך את מעשהו.
(אני נזכר במאמר שפורסם עוד לפני מלחמת-העולם הראשונה בכתב-העת הבריטי "פאנץ'", אחרי שקבוצת קצינים זוטרים פירסמה גילוי-דעת נגד מדיניות הממשלה באירלנד. בכתב-העת נאמר שהוא חולק לגמרי על דעת הקצינים, אך הוא מתגאה בעובדה שקצינים צעירים מוכנים להקריב את הקריירה שלהם על מזבח אמונתם.)
ההסתערות הנאצית על השלטון התחיל ב-1929, כאשר המשבר הכלכלי העולמי הנורא פגע בגרמניה. מפלגה ימנית קטנה ומגוחכת הפכה לפתע לגורם פוליטי מרכזי. לאחר-מכן היו דרושות לה רק עוד ארבע שנים כדי להגיע לשלטון באופן דמוקרטי (אף שהייתה נאלצת להרכיב קואליציה).
הייתי שם כאשר זה קרה, נער במשפחה שבה דובר כמעט אך ורק על פוליטיקה בשעת הארוחות המשפחתיות. ראיתי איך קורסת הרפובליקה, לאט-לאט, צעד קטן אחר צעד קטן. ראיתי איך ידידי-משפחה הניפו את דגל צלב-הקרס. ראיתי את המורה שלי בגימנסיה נכנס בפעם הראשונה לכיתה כשהוא מרים את ידו ואומר "הייל היטלר!" הוא הזמין אותי אחר-כך לשיחה פרטית והבטיח לי שמבחינתו שום דבר לא השתנה.
הייתי היהודי היחיד בבית-הספר. כאשר מאות התלמידים – כולם גדולים ממני – הרימו את זרועותיהם ושרו את ההמנון הנאצי, ואני לא עשיתי זאת, הם איימו לשבור לי את העצמות. ימים אחדים לאחר מכן עזבנו את גרמניה.
האשימו את האלוף גולן בכך שהשווה את ישראל לגרמניה הנאצית. זה לא נכון. קריאה זהירה וקפדנית של הנאום שלו מראה שהוא השווה את התהליכים הנוכחיים בישראל למה שגרם להתפרקות הרפובליקה הווימארית. זוהי השוואה לגיטימית.
הדברים הקורים בישראל מאז הבחירות האחרונות (ועוד לפני כן) דומים להחריד לאירועים ההם. אמת, התהליך שונה מאוד. הפאשיזם הגרמני נבע מהשפלת גרמניה בתום מלחמת-העולם הראשונה, מהמשבר הכלכלי הנורא של 1929, מהמצוקה של מיליוני מובטלים. לעומת זאת, ישראל עטורת ניצחונות, ואנחנו חיים בנוחיות. הסכנות המאיימות עלינו שונות לגמרי. הן נובעות מנצחונות, לא ממפלות.
אכן, ההבדלים בין ישראל היום וגרמניה של אז גדולים הרבה יותר מקווי הדמיון. אבל יש קווים דומים, וצדק האלוף כאשר הצביע עליהם.
הפליית הפלסטינים כמעט בכל תחומי החיים ניתנת להשוואה להפליית היהודים בשלב הראשון של השלטון הנאצי. (דיכוי הפלסטינים בשטחים הכבושים דומה יותר לדיכוי הצ'כים במדינת החסות אחרי הסכם מינכן.)
מבול הצעות-החוק בכנסת, ההצעות שכבר התקבלו וההצעות הנתונות עדיין בתהליכים, דומות מאוד לחוקים שהתקבלו ברייכסטאג בשלב הראשון של השלטון הנאצי. יש לנו רבנים הקוראים להחרים בתי-עסק ערביים. כמו אז. הקריאה "מוות לערבים!" נשמעת באופן קבוע במגרשי הכדורגל. הנאצים קראו "יהודה, התפגרי!" חבר-כנסת קרא להפרדה בין תינוקות יהודיים וערביים בחדר-הלידה. רב ראשי הכריז שהקדוש-ברוך-הוא יצר את הגויים כדי שישרתו את היהודים. שרי החינוך והתרבות עסוקים בשיעבוד בתי-הספר, התיאטראות והאמנות לקו הימני הקיצוני. הנאצים המציאו מילה מיוחדת לכך. בית-המשפט העליון, גאוות ישראל, נתון להתקפה מתמשכת של שרת-המשפטים. רצועת-עזה היא גטו-ענק.
כמובן, שום אדם שפוי לא יעלה על דעתו להשוות את נתניהו לפיהרר, אבל יש מפלגות המדיפות ריח פאשיסטי חזק – ונתניהו מסר זה עתה את מערכת-הביטחון הענקית לידי המנהיג של הגרועה שבהן.
אחת הסיסמאות של הממשלה הנוכחית היא להחליף את "האליטות הישנות". אחת הסיסמאות העיקריות של הנאצים היתה להחליף את "השיטה".
כאשר הגיעו הנאצים לשלטון, כמעט כל הקצינים הבכירים של הצבא הגרמני היו אנטי-נאצים מושבעים. הם אף שקלו לערוך הפיכה צבאית נגד הפיהרר. המנהיג הפוליטי שלהם נורה ונהרג כעבור שנה, כאשר היטלר חיסל גם את ראשי האופוזיציה במפלגתו שלו. השבוע פורסם שהאלוף גולן זוכה בשמירה אישית צמודה. דבר כזה עוד לא קרה במקומותינו.
בדבריו לא הזכיר האלוף את הכיבוש ואת ההתנחלויות. אבל הוא הזכיר את התקרית שקרתה לא מכבר בחברון, והמסעירה עדיין את המדינה: חייל התקרב למפגע גוסס ששכב על הארץ אין-אונים, וירה בראשו מטווח אפס. לפני כן ניסה המפגע לתקוף חיילים בסכין, אך ברגע הריגתו לא יכול היה להזיק לאיש. זאת הייתה הפרה ברורה של הפקודות הצבאיות, והחייל הועמד לדין צבאי.
קמה צעקה ברחבי הארץ: החייל הוא גיבור! הוא ראוי לעיטור! נתניהו התקשר לאביו כדי להביע את אהדתו. אביגדור ליברמן נדחק לאולם הצר של בית-המשפט הצבאי כדי להביע הזדהות. מספר ימים לאחר מכן מינה נתניהו את ליברמן לשר-הביטחון, מס' 2 במדינה.
לפני כן זכה האלוף גולן לגיבוי מלא הן מצד שר-הביטחון משה יעלון והן מצד הרמטכ"ל גדי אייזנקוט. נראה שזו הייתה הסיבה המיידית למינוי ליברמן במקומו של יעלון, מעשה הגובל בפוטש.
נראה שיאיר גולן אינו רק איש אמיץ, אלא גם נביא. הכנסת מפלגתו של ליברמן לקואליציה מאשרת את חששותיו השחורים ביותר. זוהי עוד מכה אנושה לדמוקרטיה הישראלית.
האם נגזר עלי להיות עד לאותו התהליך בפעם השנייה בחיי?
הכותב הוא אורי אבנרי, עיתונאי ופעיל שלום
