אזהרה: עישון מסוכן לבריאות. "הטבק הינו מוצר הצריכה החוקי היחיד אשר עלול לגרום למוות של בני אדם, כאשר 5% ממסת העשן של הסיגריה הם חומרים שאינם נדיפים והעיקרי והמסוכן ביותר הינו הזפת או העטרן אשר הינו חומר דביק ביותר, בעל חומציות גבוהה הנושא את מולקולת הניקוטין וממקם אותה בריאות", אומרת אחות אחראית במערך הקרדיאלי במרכז הרפואי בני ציון, אינה גרינברג.
תעשיית הטבק מרוויחה הון מההתמכרות של האנשים לטבק ומטרתה היא למכר כמה שיותר אנשים, בגילאים צעירים לאורך זמן רב. הגיל הממוצע להתנסות ראשונית בעישון נע סביב גילאי 10 - 13 ולרוב, ההתמכרות של בני הנוער נובעת מהרצון להיות מקובל חברתית ולהיראות מבוגר. מעבר לכך, ההתמכרות לעישון נתפסת כמגיפה של שכבות החברה החלשות יותר, ועקב ההוצאה הכספית שהמכורים מוכנים לשלם השימוש בסיגריה משמר ואף מגדיל את הפערים החברתיים.
ארגון הבריאות העולמי קבע כי העישון ”מתנהג" כמו מחלה כרונית. מנתונים סטטיסטיים של הארגון עולה כי, בכל שנה מתים כ-5 מיליון בני אדם בעולם מעישון או מסיבוכים של התמכרות לעישון. יתרה מכך, במאה ה-20 מתו כמאה מיליון איש מנזקי העישון. אחות אחראית המערך הקרדיאלי במרכז הרפואי בני ציון, אינה גרינברג מציינת כי, "אם לא יינקטו צעדים משמעותיים להפחתת השימוש בטבק מעריכים כי עד שנת 2030 ימותו בכל שנה כ- 8 מיליון איש."
ישראל מדורגת במקום ה-21 ברמת העישון ברשימת המדינות החברות בארגון הבריאות העולמי. שיעור המעשנים בכלל האוכלוסייה בישראל בשנים 2011-2012 עומד על 20.6%, כאשר 27.2% מתוכם גברים ו- 14.3% הן נשים. שיעור העישון באוכלוסייה היהודית עומד על 19.8% בעוד באוכלוסייה הערבית על 24.9%.
יותר מ- 85% מבין הלוקים בסרטן הריאות וכ-80% מבין הסובלים מנפחת הריאות )אמפיזמה( , יכולים לייחס את הגורם למחלתם לעישון. העישון מגדיל סיכויים ללקות במחלות לב ב-30% ומעלה סיכון פי 5 ללקות בהתקף לב מתחת לגיל 40 לעומת הלא מעשנים.
אחות אחראית המערך הקרדיאלי במרכז הרפואי בני ציון, אינה גרינברג, מסכמת, "לעובדים במערכת הבריאות, יכולה להיות תרומה גדולה מאוד לגמילה מעישון. בשל הקרבה לציבור המעשנים, סמכותנו כיועצים בענייני בריאות ובשל הידע הרפואי שיש בו כדי לעזור לאנשים בהבנת נזקי העישון ובשיפור ההיענות לגמילה. אשפוז בבית חולים מהווה הזדמנות מצוינת לעודד גמילה מעישון ולסייע בתהליך הגמילה. ניתן להתחיל את תהליך הגמילה כבר באשפוז עצמו בליווי הגורמים המוסמכים לכך ולהמליץ על המשך תמיכה בקהילה על ידי ייעוץ אישי או בסדנאות גמילה, תוך כדי סיוע בתכשירים תרופתיים, כגון: צ‘מפיקס או זייבן ושימוש בתחליפי ניקוטין."
