לקראת הדיון וההצבעה הצפויים היום (ג') בוועדת חוק, חוקה ומשפט בחוק העמותות, שיגרו אמש פרופ' מרדכי קרמניצר וד"ר עמיר פוקס מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, חוות דעת מעודכנת בה הם מתייחסים למספר טענות שהועלו בדיוני הוועדה בשבועיים האחרונים.
קרמניצר ופוקס גורסים, כי ההיתממות השיטתית של תומכי החוק, וטענתם כי מדובר בחוק שתכליתו שקיפות, היא מגוחכת. על אחת כמה וכמה כשבדברי ההסבר להצעת החוק לא עולה נימוק רציני בצורך בהגברת השקיפות, היות וחובת הדיווח הרבעונית של העמותות פותרת את סוגיה זו. לפיכך- מטרת החוק איננה שקיפות אלא רדיפה אחר ארגוני זכויות אדם כפי שאמרה באופן ברור שרת המשפטים וגורמים נוספים.
בנוגע לבקשת משרד המשפטים לשקיפות בנוגע למימון עמותות מישות מדינית זרה, מציעים החוקרים להוסיף סעיף לדו"ח הרבעוני בו יחויבו העמותות לדווח האם סך התרומות של המדינות התורמות להן, מהווה המקור התקציבי העיקרי שלהן (מעל 50%) ובכך לפתור את הלקונה עליה הצביעו בחוק הקיים.
בנוגע להשוואה החוזרת לחוק האמריקאי ("חוק סוכן זר"), מדגישים כותבי חוות הדעת, כי הוא אינו עושה הבחנה בין תרומות פרטיות ומדינתיות ולא במקרה, לא צוינו במסגרת נימוקי ההצעה חוקים מקבילים בעולם. עוד מציינים הכותבים, כי החוק האמריקאי מתייחס למקרים בהם הישות הזרה מכוונת או מנהלת את פעילות הגוף הנתמך באופן אקטיבי.
בנוגע לסוגית הגילוי הנאות, מדגישים החוקרים כי בתיקון שבוצע ב-2015 בתקנון בית הנבחרים האמריקאי, אכן נדרש גילוי נאות בכתב בלבד בטרם הופעת גורם הממומן על ידי ישות מדינית זרה בוועדה בקונגרס אך בניגוד למצג השווא שמנסים תומכי ההצעה ליצור, הוא חל רק בדיונים שענייניהם רלוונטים למדינות התורמות ולא בכל דיון, מה גם שהחוק חל גם על ארגונים הממומנים ממענקים או תרומות של הממשל הפדרלי.לפיכך, מדובר בשני חוקים בעלי מסגרות ותכליות שונות לגמרי. החוק האמריקאי דורש שקיפות וגילוי נאות רק במקרים רלוונטים לנושאי הדיונים ולא באופן גורף.
