בישראל, במשך שנים רבות, היה נהוג להחליט בתהליכי גירושין על משמורת יחידנית. משמורת בה נקבע שהורה אחד הוא זה שיהיה הורה משמורן. כיום ניתן להצביע על שינוי ובמקרים רבים ההחלטה היא על משמורת משותפת ובה שני ההורים משמשים כמשמורנים.
למול השינויים עליהם הצבענו ניתן כיום למנות שלושה סוגי משמרות המתקיימים בין בני זוג אשר החליטו להתגרש.
סוג משמורת הילדים הרווח ביותר, כאמור, הוא משמורת יחיד. במקרה זה הילדים של בני הזוג גרים בבית של אחד ההורים (בישראל ברוב המקרים מדובר בביתה של האם) כשאותו הורה הוא זה שמשמש עבורם כמגדל ומטפל עיקרי. במשמורת יחיד ההורה השני זוכה להסדרי ראיה – ביקורים קבועים במשך השבוע, בילוי כל סוף שבוע שני יחד עם הילדים ועוד.
לעומת משמורת יחיד קיימת אף משמורת משותפת. כאן מדובר בהסדר הנחשב לחדש יחסית ובו שני ההורים מתחלקים באופן שווה במלאכת גידול ילדיהם. במשמורת משותפת הילדים נמצאים זמן שווה אצל כל אחד מההורים, שני ההורים מעורבים בחיי היום יום של ילדיהם ועוד. על מנת לקיים משמורת משותפת בריאה ונכונה עבור הילדים, נדרש משני ההורים להראות שיתוף פעולה האחד עם השנייה.
משמורת נוספת היא משמורת מפוצלת. כאן מדובר על מקרים בהם הילדים נמצאים באופן מפוצל אצל אחד משני ההורים. חלק מהילדים נמצא אצל האם וחלק נוסף אצל האב. משמורת זו נחשבת כעדיפה פחות ואינה מומלצת על אנשי מקצוע. משמורת זה הופכת לאפשרית רק במקרים בהם אין כל ברירה אחרת.
במקרים בהם קיימת בחירה בהורה משמורן אחד הופך ההורה שאינו משמורן לזה החייב בדמי מזונות להורה המשמורן. בישראל, ברוב רובם של המקרים, ההורה המשמורן הינה האם והאב היה זה שהתחייב בתשלום דמי מזונות, זאת בעבור מימון צרכי היום יום של ילדיו. תשלום דמי המזונות הינו תשלום מחייב על פי חוק ואבות רבים היו יודעים שהליך הגירושין יוביל בסופו של דבר לתשלום שכזה. עם זאת, בשנים האחרונות ניתן להבחין על נשים רבות אשר פיתחו קריירה לצד חיי משפחה והן מרוויחות לא פחות ואף יותר מבן זוגן ולכן במקרים בהם נבחר האב למשמורן של ילדיו האם היא זו שחויבה בתשלום מזונות.
