במסגרת הפרויקט החדש של הגיל השלישי בבית שאן הפועלת בחסות עיריית בית שאן - "מצטרפים לקהילה תומכת" - דואגים בימים אלו בעמותה לחבר כל קשיש וקשישה החיים לבד ללחצן המצוקה. מהעמותה מסרו כי "יש הרבה אנשים שלא ידעו כל על קיומו של הלחצן - מכשיר המציל חיים. נקודה. כיום הם יותר בטוחים. אנחנו מבקרים אותם הרבה, הם יודעים שיש מי שיענה להם וידבר איתם בשפה שלהם בכל שעה ומבלי להמתין, במיוחד המבוגרים שהגיעו לבית שאן לאחר שעלו ממדינות חבר העמים "
עובד העמותה כפיר סויסה המבקר תכופות את גמלאי העיר מסר כי ישנם מקרים רבים המוכיחים את חשיבותו הרבה של לחצן המצוקה.
כזה הוא סיפורו של גריגורי. לאחר ששרד את תלאות השואה ואימתה ואיבד את כל משפחתו באירופה, גריגורי בן ה 89 חי כיום לבדו בדירת עמידר בקומה הרביעית ללא מעלית. הוא אינו מתלונן. "ישראל זה הבית שלי", הוא אומר בגאווה. גם על הנהג שגרם למותה של אשתו כשלא נתן לה, כמתחייב, זכות קדימה במעבר חצייה במרכז העיר בית שאן לפני 18 שנים, הוא כבר לא כועס.
לפני כחודשיים עבר גריגורי אירוע לבבי קשה מאוד. רופאיו הגדירו את מצבו כמצב שבין חיים למוות. למזלו של גריגורי, הוא הצליח להגיע אל לחצן המצוקה המותקן בביתו ובלחיצתו שידר אות מצוקה למוקדי החירום, שנציגיו הגיעו לאלתר לדירתו. הגעתם המהירה הצילה את חייו. "האמבולנס הגיע מיד אני לא יודע איפה הייתי אם לא היה לי את לחצן המצוקה", מספר גריגורי, "זה נותן לי ביטחון אני יודע שאני לא לבד".
זו הפעם השלישית השנה שגריגורי עבר אירוע לבבי והזעיק את מוקדי החירום באמצעות הלחצן. "בפעם האחרונה היה לי התקף מאוד חזק , לאחר הצנתור בבית החולים סיפר לי המנתח שהגעתי בזמן ואם הייתי מגיע עוד שעה כנראה שלא הייתי בחיים".
כיום, לאחר האירוע הלבבי הקשה שעבר, גרגורי מגיע מדי בוקר למרכז היום בגיל השלישי בבית שאן. "היום, לאחר שהבראתי, נכנסתי למרכז היום בגיל השלישי ואני נהנה מכל רגע, דואגים לי ושואלים אותי תמיד אם אני צריך משהו. אם בבוקר אני לא מגיע למועדון מגיעים אליי הביתה לראות מה שלומי ולמה לא הגעתי, אני עושה ספורט פעמיים בשבוע במועדון, מקבל שיעורי עברית ושומע מוזיקה שאני אוהב".
