האם האישה נפטרה כתוצאה מתאונת דרכים, או כתוצאה מרשלנות רפואית? שאלה זו עמדה במרכזה של פרשיה משפטית נדירה שהגיעה אל משרד עורכי הדין דוד פייל העוסק ברשלנות רפואית ודיני נזיקין.
חברת קיבוץ בת 66 שנים במותה, הייתה ידועה כחולת אסתמה עם התקפים חוזרים ונשנים, שהצריכו אשפוזים בבתי חולים שונים.
ביום התאונה, כך לדברי עוה"ד דוד פייל וגלית מושקה-פרדל, האישה הגיעה למרפאה בקיבוץ והתלוננה על קושי בשינה בלילה, עקב קוצר נשימה. האישה נבדקה ע"י אחות שציינה ברשומה הרפואית כי האישה זקוקה לתמיכה נשימתית. יצוין כי במרפאה בקיבוץ לא נכח רופא והיא הופנתה לרופא אחר במרפאה במושב הסמוך לקיבוצה, וזאת ללא כל סיוע נשימתי.
לאחרונה הגישו עוה"ד פייל וגלית מושקה-פרדל, תביעה בגין רשלנות רפואית נגד קופת חולים כללית בשם עיזבון המנוחה, לבית משפט השלום בתל אביב, שבסמכותו פיצוי עד סך של 2.5 מיליון שקלים.
בכתב התביעה נטען כי הרופא בקופת החולים במושב הפנה את האישה בשל מצבה הרפואי החמור לאשפוז דחוף בבית החולים, אולם ללא השגחה רפואית כשהיא לבדה ברכבה הפרטי נוסעת בכוחות עצמה לבית החולים וללא פינוי באמצעות אמבולנס.
לרוע המזל, האישה פיתחה בדרכה לבית החולים מצוקה נשימתית חריפה ביותר אשר גרמה לירידה במצב ההכרה ולדום לב שהוביל בהמשך לתאונת דרכים.
ד"ר אליהו כץ מ"פורום רופאים", מומחה לרפואה פנימית, מטעם התביעה קבע בחוות דעתו כי מדובר במקרה מצער אשר התנהלותו נוגדת כל פרקטיקה רפואית מקובלת. האישה, הייתה ידועה כחולת אסתמה מגיל 50, אשר בתקופה שקדמה למותה סבלה מהחמרה במחלת האסתמה, עם התקפים חוזרים אשר לעיתים קרובות הצריכו טיפול במרפאה או הפניה לטיפול המשך ואף אשפוזים בבתי חולים שונים.
מהתיעוד הרפואי שעמד בפני ד"ר כץ עולה כי האישה הגיעה לנתבעת הנמצאת במקום מגוריה לביקור אחות. כאשר היא מדווחת על "קושי לישון בלילה עקב קוצר נשימה". על סמך הפרקטיקה הנוהגת מבצעת האחות אומדן סטטוס נשימתי, אך לא מבצעת אותו בשלמותו ולא מספקת טיפול משלים, בחמצן ואינהלציה של מרחיבי סימפונות וזאת בניגוד חמור לכללי הפרקטיקה הנוהגת. האחות קובעת את דרגת חומרת ההתקף 3 מתוך 4, קוצר נשימה במנוחה, זקוקה לתמיכה נשימתית, מה שמעיד על התקף אסתמה חמור ביותר.
מהתיעוד הרפואי שעמד בפני ד"ר כץ עולה כי האחות מלאה את סעיפי "קוצר נשימה" ו"צבע עור" בלבד, זאת בניגוד לפרקטיקה הנוהגת. יתר על כן, האחות לא ניהלה את הרשומה הרפואית כראוי כאשר לא עדכנה אותה כנדרש כשהאישה מטופלת או מידית בסמוך, אלא רק בדיעבד.
ד"ר כץ מבהיר בחוות דעתו כי על פי הנחיות משרד הבריאות לאחות המטפלת הייתה סמכות לתת אינהלציה לאישה, כך שהפנייתה לרופא ללא טיפול ראשוני מהווה מחדל כשלעצמו.
יתרה מזו, ד"ר כץ מבהיר כי על פי התיעוד הרפואי, בשל העדר רופא במרפאה, הופנתה החולה לרופא במרפאה בקרבת הקיבוץ. עוד יצוין כי מהתיעוד לא נרשם דבר לגבי עדכון הרופא במרפאת הישוב לגבי מצבה של האישה. האחות משלחת את האישה, ללא ציון של טיפול כלשהוא, אל המרפאה בישוב, מרחק של כ-8 קילומטר, ולערך 10 דקות נסיעה וזאת מבלי שהאישה קיבלה טיפול כלשהו לשיפור מצב נשימתה.
לדברי עוה"ד פייל ומושקה-פרדל לא ברור מדוע לנוכח "קשיי נשימה מתמשכים עוד מהלילה", וסימני קוצר נשימה שהיו לאישה ומדובר בחולה מוכרת למרפאה ולצוות, לא מבצעים לה בדיקת סטורציה, והיא אינה מטופלת בחמצן, כשמצוין בפירוש ברשומה הרפואית "זקוקה לתמיכה נשימתית", ואף לא טורחים למלא את המדדים במלואם. יתרה מזו, האישה נשלחה ללא כל השגחה רפואית ו/או פינוי באמצעות אמבולנס.
ד"ר כץ קובע בחוות דעתו כי במהלך נסיעתה של האישה לקבלת טיפול רפואי במסגרת אשפוז יום, היא פיתחה ככל הנראה מצוקה נשימתית חריפה ביותר אשר יכלה לגרום לירידה במצב ההכרה ואף לדום לב שהוביל בהמשך לתאונת דרכים.
בדו"ח מד"א מיום התאונה נרשם: "כבת 60, רקע רפואי לא זמין, ככל הנראה תאונה קלה בעקבות איבוד הכרה". מאוחר יותר באותו היום היא נפטרה, כשהיא בת 66 שנים בלבד.
האם האירוע הנדון יוכר כתאונת דרכים?
לדברי עוה"ד פייל ומושקה-פרדל, במקרים בהם קיימות ראיות מובהקות לקרות תאונת דרכים, המסלול הרצוי ביותר לתביעה יהיה נגד חברת הביטוח שביטחה בביטוח חובה את כלי הרכב המעורבים בתאונה – וזאת מפני שחברות הביטוח חייבות לפצות את הנפגעים ללא קשר לאשמתם התורמת.
במקרה הנוכחי, הראיות אינן חד משמעיות - ולא ניתן לקבוע ללא דיון משפטי ממושך – האם מצבה הרפואי של האישה הוא שגרם לתאונת הדרכים, או להיפך – שהתאונה היא זו שהחמירה את מצבה ותרמה למותה ללא עת.
"במקרה בו בית המשפט לא ישתכנע כי קיימות ראיות חותכות לכך שמדובר בתאונת דרכים – הוא עלול שלא לפסוק פיצויים כלל" אומרים עוה"ד דוד פייל וגלית מושקה-פרדל.
לעומת זאת, טוענים עורכי הדין, התנהלות הצוות הרפואי שטיפל באישה ערב מותה מנוגדת באופן מובהק לפרקטיקה הרפואית המקובלת – ועל כן הוחלט לתבוע את קופת חולים כללית, ולא את חברת הביטוח של הרכב.
