כשגידי גוב שר 'אם יש לך זהב בלב ולא בין השיניים - סימן שאתה צעיר', הוא כנראה לא תיאר לעצמו שגם מי שעבר את גיל הפנסיה נחשב בימינו כמי שכוחו במותנו. עליית איכות החיים ואיתה אריכות החיים גרמו לכך שמי שחצה את רף ה-70 ממשיך לעבוד, להתנדב, לבלות וליהנות מהחיים.
עם זאת, הגיל בהחלט נותן אותותיו בכל הקשור לשינויים גופניים, ובכללם חלל הפה ומצבו הדנטלי. השינויים מופיעים באופן איטי והדרגתי. אין חוקים או גיל ספציפי לעצם הופעתם, אך הם מחייבים התייחסות מיוחדת הן מצד רופא השיניים והן מצד המטופל.
ד"ר ירון ברנשטיין, סמנכ"ל רפואה של רשת מכבידנט, מסביר מהן חמש התופעות המרכזיות המתרחשות בחלל הפה עם עליית הגיל.
ריריות חלל הפה חלק מהשינויים כוללים שינויים ניווניים חסרי משמעות, אך לעיתים הם יכולים להצביע על סרטן חלל הפה, מחלה קשה המופיעה לרוב לאחר גיל 40 וקשורה לעישון ולשתיית אלכוהול. יש לשים לב לכל שינוי צבע או צורה בשפתיים, לחיים, לשון וחניכיים ולהיבדק מיידית על ידי רופא השיניים מיד עם הופעת תסמינים אלו.
חשוב להדגיש כי סרטן חלל הפה הינה מחלה קשה וקטלנית. עקב אחוז התמותה הגבוה הגילוי המוקדם הינו בעל חשיבות רבה ויכול לגלות נגעים טרום סרטניים או נגעים סרטניים עוד בשלב ההתחלתי. הטיפול בשלבים המוקדמים מביא לרוב להחלמה מלאה.
בנוסף, מומלץ לבצע בדיקה תקופתית כל 6 חודשים גם אם אין ממצא חריג. במסגרת הבדיקה התקופתית רופא השיניים יבדוק את רירית חלל הפה, כולל אזורים שאינם נגישים למטופל, כמו השטח שמתחת ללשון.
החמרה במחלת חניכיים האפיון הקל והשכיח של מחלת החניכיים כולל דלקת ברקמה הרכה, ואילו בצורתה המתקדמת מתבטאת המחלה בספיגת העצם התומכת בשיניים. עם הגיל עולה השכיחות של ספיגת העצם, שבאה לידי ביטוי בהאצה בניידות השיניים, וגורמת לבסוף לאובדן שלהן.
מחלת החניכיים ניתנת לטיפול ומניעה, הן בטיפולים פשוטים יחסית הכוללים הסרת אבנית והדרכה בהיגיינה, והן בטיפולים מורכבים יותר הכוללים גרידת חניכיים בהרדמה מקומית וניתוחי חניכיים תוך בניית העצם שאבדה.
ירידה בהפרשת הרוק
הירידה בהפרשת הרוק מתרחשת באופן הדרגתי עם הגיל, בשל התנוונות בלוטות הרוק. הירידה מוחמרת במצבי חולי מסוימים ועקב נטילת חלק מסוגי התרופות.
מעבר לתפקידו בעיכול המזון, הרוק משמש גם כנוזל סיכה, והיעדרו מקשה במיוחד על מטופלים עם שיניים תותבות. כל תנועה של התותבת בחלל הפה, עם מיעוט רוק, גורמת לכאבים ולפצעים.
כמו כן, יכולתו של הרוק בנטרול חומצה מסייעת להגן על הפה מפני מחלת העששת. בהתאם לכך, מיעוט של רוק אינו מאפשר נטרול יעיל של החומצה המופרשת על ידי חיידקים, מה שעלול להוביל לעששת, המכונה במקרים אלה 'עששת דוהרת'.
תהליך הניוון של בלוטות הרוק מתרחש באופן מואץ בקרב מטופלים שעברו הקרנות באזור הראש והצוואר בשל גידול סרטני והתוצאה המתקבלת הינה ירידה דרסטית ומהירה בכמות הרוק הגורמות לסבל רב ולכאב.
הטיפול בירידה בכמות הרוק מתבצע בעיקר באמצעות תכשירים המעודדים הפרשת רוק, ובמצבים קיצוניים ברוק מלאכותי. לרוב, יש צורך בטיפול עם תכשירים המכילים פלואוריד בריכוז גבוה המשמש למניעת מחלת העששת.
עששת שיניים
עששת (ריקבון) השיניים אופיינית לגיל צעיר ופוחתת עם הבגרות. בגיל המבוגר יותר נרשמת עלייה בכמות העששת, שמתאפיינת הפעם במיקומה הייחודי בשורשי השיניים, שנחשפים בעיקר בעקבות מחלת חניכיים. העששת מוחמרת במצבים של ירידה בהפרשת הרוק ופוגעת במרבית השיניים. בעששת שעל גבי השורשים יש לטפל באופן יסודי ומוקדם, בשל התקדמותה המהירה ביותר.
גם כאן מומלץ לבצע ביקורת תקופתית כל 6 חודשים. הטיפול חייב להיות מהיר ויסודי הכולל טיפולי מניעה אצל שיננית וטיפולי פלואורידציה במרפאה ובבית.
אובדן שיניים
עקב מחלת החניכיים והעששת אובדות כמות גדולה יותר של שיניים בגיל מבוגר. אובדן זה גורם לבעיות אסתטיות ותפקודיות.
לאחר בדיקה מקיפה יציג רופא השיניים בפני המטופל תכנית טיפול שתכיל מספר אפשרויות להשלמת השיניים החסרות, כגון גשר, תותבות או שתלים.
קודם לביצוע התכנית הטיפולית יזומן המטופל לשיננית, ולעיתים גם לרופא המתמחה בחניכיים לצורך טיפול ומניעת מחלות במשנן הקיים.
הכותב הוא ד"ר ירון ברנשטיין, סמנכ"ל רפואה של רשת מכבידנט
