אולם כעת עליי להביע את אכזבתי הקשה מנאומו של ג'ון קרי היום – נאום שהיה בלתי מאוזן כמעט כפי שהיתה ההחלטה האנטי-ישראלית שעברה באו"ם בשבוע שעבר. בנאום שבו התייחס לכאורה על שלום בין ישראלים ופלסטינים, שילם המזכיר קרי מס שפתיים למסע הטרור הבלתי פוסק של הפלסטינים נגד המדינה היהודית כבר כמעט מאה שנים.
למעשה, הקדיש קרי את עיקר נאומו להאשמת ישראל בהיעדר השלום ובגינוי תקיף של מדיניות שמאפשרת ליהודים לחיות במולדתם ההיסטורית, בבירתם הנצחית, ירושלים.
מאות פיגועי התאבדות, אלפים ועשרות אלפים של טילים, מיליוני ישראלים במקלטים אינם מאמר מוסגר בנאום. זו המציאות שאותה נאלצים אזרחי ישראל לשאת בגלל מדיניות שגויה. מדיניות שבשעתה זכתה לתשואות רועמות מכל העולם. איני מבקש תשואות. אני מבקש ביטחון, שלום ושגשוג ואת עתידה של המדינה היהודית. במשך 3,000 שנה ביקש העם היהודי את מקומו תחת השמש, ולא נאפשר למדיניות שגויה שגרמה לנזק גדול להניע אותנו עכשיו.
ישראלים אינם צריכים לשמוע הרצאות מפי מנהיגים זרים בנוגע לחשיבות השלום. ידה של ישראל מושטת לשכנותיה לשלום מאז יומה הראשון. התפללנו לשלום, עמלנו למטרה זו בכל יום ויום, ואלפי משפחות ישראליות הקריבו את הקורבן הגדול ביותר במאמצים להגן על המדינה ולקדם את השלום. משפחתי היא אחת מהמשפחות הללו, וישנן משפחות רבות נוספות.
אין מי שחפץ בשלום יותר מאזרחי ישראל. ישראל נותרה מחוייבת למציאת פתרון לנקודות המחלוקת בינינו לבין הפלסטינים דרך שיחות ישירות. כך השגנו שלום עם מצרים וכך השגנו שלום עם ירדן, וזאת הדרך היחידה שבה נשיג שלום עם הפלסטינים. זאת היתה תמיד מדיניותה של ישראל. זאת היתה תמיד מדיניותה של אמריקה. הנשיא אובמה אמר בעצמו באו"ם בשנת 2011: "השלום דורש עבודה קשה. השלום לא יגיע באמצעות הצהרות והחלטות באו"ם. אם זה היה קל כל כך קל, זה כבר היה נעשה." כך אמר הנשיא אובמה, והוא צדק.
עד השבוע שעבר, הדברים האלה נאמרו כמדיניות האמריקנית שוב ושוב. המזכיר קרי אמר שארה"ב אינה יכולה להצביע נגד המדיניות שלה עצמה. אך זה בדיוק מה שהיא עשתה באו"ם. ומסיבה זו, התנגדה ישראל בשבוע שעבר להחלטת מועצת הביטחון משום שלמעשה, היא קוראת לכותל המערבי "שטח פלסטיני כבוש"; משום שהיא מעודדת חרמות וסנקציות נגד ישראל – זה מה שהיא בעצם עושה; ומשום שהיא משקפת שינוי יסודי במדיניות האמריקנית כלפי הפלסטינים בנוגע להסכם סופי, נושאים שעליהם תמיד הסכימו ארה"ב וישראל שחייבים לדון עליהם בצורה ישירה, פנים מול פנים וללא תנאים מקדימים.
השינוי הזה חל על אף שהפלסטינים מסרבים פעם אחר פעם לשלום ולהצעות שלום, על אף סירובם אפילו לדון בשלום כבר שמונה שנים, על אף שהרשות הפלסטינית משרישה בדור שלם של פלסטינים צעירים תרבות של שנאה כלפי ישראל.
ישראל מחכה לעבוד עם הנשיא הנבחר טראמפ ועם הקונגרס האמריקני, דמוקרטים ורפובליקנים כאחד, כדי למזער את הנזק שנגרם כתוצאה מהחלטה זו, ובסופו של דבר, לבטל אותה.
ישראל מקווה שממשל אובמה היוצא ימנע בימיו האחרונים נזקים נוספים שיכולים להיגרם לישראל באו"ם. הלוואי שהייתי יכול למצוא נחמה בהבטחה של ארה"ב שלא להביא החלטות נוספות באו"ם. אך זה מה שהם אמרו על ההחלטה הזאת. יש לנו ראיות חד משמעיות שארה"ב תכננה, קידמה והביאה את ההחלטה הזאת למועצת הביטחון של האו"ם. נחלוק במידע הזה עם הממשל הנכנס. חלקו חומר רגיש, כולו נכון, ואת חלקו ראיתם בפרוטוקול שפורסם בעיתון מצרי. יש עוד חומר רב. זה היה רק קצה הקרחון. הם אמרו שהם לא אלה שהביאו אותה, והם יכולים לקחת את נאומו של קרי על שש הנקודות שלו. אפשר יהיה להעלות אותה בוועידה הבין-לאומית בצרפת בעוד מספר ימים ואז להביא אותה לאו"ם. אז אפשר שצרפת תביא אותה או שוודיה שאינה ידועה כידידתה של ישראל? וארה"ב תוכל לומר שהיא איננה יכולה להצביע נגד המדיניות שלה, שרק עכשיו היא הכריזה עליה.
אני חושב שאם ארה"ב תעמוד במילתה, היא צריכה עכשיו לצאת ולהכריז שלא תאפשר כלל הבאת החלטות נוספות במועצת הביטחון על ישראל. נקודה. לא שהיא תביא או לא תביא - שלא תאפשר אותן בכלל ותפסיק עם המשחקים האלה. אני חושב שהחלטות שחיוניות לאינטרסים של ישראל ולעתידם של ילדיה לא ייקבעו בנאומים בוושינגטון, בהצבעות באו"ם או בוועידות בפריז. הם ייקבעו על ידי ממשלת ישראל סביב שולחן המשא-ומתן והן ייקבעו בשמה של המדינה היהודית האחת והיחידה, מדינה ריבונית שהיא האדון לגורלה.
עוד דבר אחד – אני מכיר אישית את הכאב, האובדן והייסורים של מלחמה. משום כך אני מחוייב כל כך לשלום. משום שכל מי שחווה אותה, כמוני, יודע שמלחמה וטרור הם דברים איומים. אני רוצה שילדים פלסטינים יקבלו חינוך לשלום כמו הילדים שלנו. אך הם אינם מתחנכים לשלום, הרשות הפלסטינית מחנכת אותם להאדיר מחבלים ולרצוח ישראלים.
החזון שלי הוא שלישראלים ולפלסטינים יהיה עתיד של הכרה הדדית, של כבוד הדדי, של דו-קיום. אך הרשות הפלסטינית אומרת להם שהיא לעולם לא תקבל את קיומה של מדינה יהודית ושאסור להם לקבל אותה. אז אני שואל אתכם, כיצד אפשר לעשות שלום עם מישהו ששולל את עצם קיומך?
הסכסוך הזה הוא לא על בתים או יישובים בגדה המערבית, ביהודה ושומרון, בעזה או בכל מקום אחר. הסכסוך הזה תמיד היה על עצם זכות קיומה של ישראל. ולכן מאות הקריאות שלי לשבת עם אבו מאזן לשיחות לשלום לא נענו. ומשום כך הזמנָתי אליו שיבוא לכנסת מעולם לא נענתה. מסיבה זו הממשלה הפלסטינית ממשיכה לשלם משכורת חודשית לכל מי שרוצח ישראלים. הסירוב העיקש של הפלסטינים להכיר במדינה יהודית היה ונותר שורש הסכסוך. אם אומות העולם באמת רוצות לקדם שלום הן צריכות להתמקד בשלילת ישראל על ידי הפלסטינים ובתמיכתם בטרור. אני מביע את צערי ואומר שחבל שהמזכיר קרי אינו רואה את האמת הפשוטה הזאת.
