היום הזה, להנצחת קורבנות השואה הוא יום חשוב מאוד בו אנו ממלאים את חובתנו לא לשכוח לעולם, שכן לכל קורבן היה סיפור, משפחה, ילדות ועתיד שנגדע. כשעוברים בחדרים אלה ביד ושם, רואים את הסיפור של האנשים הללו, זה מכאיב אף יותר, מכמיר לב יותר כשחושבים על כל אחד מהאנשים הללו או מתמקדים רק באחד מהם, ואז מכפילים את הזוועה.
תוך שנים מעטות, נמחקו ששה מיליון מבני עמנו, נשרפו לאפר. כוחות הרשע הקימו תעשייה של רצח המוני.
כאשר אנו זוכרים את הקורבנות ואת הפשע הזה, אל לנו לשכוח את שורש הטרגדיה הנוראה ביותר שלנו – השנאה היוקדת לעם היהודי. נקודת השיא של שנאה זו היתה רצח, אך היא החלה כאי-סובלנות. השואה, תודה לאל, מאחורינו, אך השנאה והאי-סובלנות שהניעו אותה עדיין איתנו.
אנטישמיות, השנאה העתיקה ביותר בעולם, מתחדשת במערב הנאור. רואים אותה בבירות אירופאיות. זה לא ייאמן. תחייתה המחודשת של אנטישמיות היא מציאות. לפני שנים ספורות, מעטים היו מאמינים שדבר כזה יכול להתרחש.
נכון, ממשלות מפגינות אחראיות ומטפלות בנושא הזה, הן במערב אירופה והן במזרחה. אך נכון גם שהשנאה הזאת מבעבעת, בוקעת מבעד לחריצים ויוצאת שוב לאוויר העולם.
וככל שזה מטריד, הסכנה הגדולה ביותר שבפניה אנו עומדים, היא השנאה לעם היהודי ולמדינה היהודית שמגיעה מהמזרח – היא מגיעה מאיראן, ממשטר האייטולות שמלבה את האש וקורא בבירור להשמדתה של המדינה היהודית. אני רוצה שתדמיינו משטר שמצהיר באופן גלוי את כוונתו להשמיד כל אדם שחור, כל הומוסקסואל, כל אירופאי. אני חושב שהעולם כולו היה מזדעק, ובצדק.
אך כאשר המשטר קורא רק להשמיד כל ישראלי – וזה מה שהם אומרים באופן יומיומי, המנהיגים הבולטים ביותר שלהם אומרים את זה – מה קורה? דממה מחרישת אוזניים. ייתכן שזה ישתנה. אני מקווה שזה ישתנה. אני מאמין שזה ישתנה מכיוון שלפני ימים ספורים שוחחתי עם הנשיא טראמפ והוא דיבר על התוקפנות האיראנית. הוא דיבר על מחוייבותה של איראן להכחדתה של ישראל. הוא דיבר על טבעו של ההסכם הגרעיני והסכנות שהוא טומן בחובו. שוחחנו על כך.
ואני לא מדבר רק מנקודת מבט מדינית. אני מדבר על כל אדם בעולם, כל בעל מצפון שהיה מתנגד להתפשטותה מחדש של העמדה שלפני מספר עשורים אמרה שמטרתה היא להשמיד את העם היהודי, והיום, עם אותה גישה, הם אומרים שמטרתם היא למחוק את העם היהודי, להשמיד את המדינה היהודית. זה חייב להיתקל בהתנגדות איתנה, עיקשת ועוצמתית, במילים ובמעשים.
כראש ממשלת ישראל אני לא אשתוק, לא שתקתי עד כה, ואין בכוונתנו להישאר חסרי מעש.
לא נסתפק בדיבורים, אלא ננקוט את כל האמצעים הדרושים לנו כדי להגן על עצמנו, וננקוט את כל האמצעים כדי למנוע מאיראן להשיג את מה שהיא צריכה למימוש התכנית הזדונית שלה. איננו יכולים לשתוק, ולא נשתוק בפני מטרתה המוצהרת של איראן להשמיד את ישראל. אך אנו יודעים גם שמדובר לא רק במדינה היהודית או בעם היהודי. מכיוון שהשנאה הזאת, כאשר היא חסרת שליטה, היא מתפשטת בכל העולם, ולמעשה במובנים רבים זה מה שקורה עכשיו.
כוחות הציוויליזציה, כוחות המוסר, כוחות האחראיות צריכים לחבור יחד כדי לעצור את התהליך הזה. המשטר שהגה את השואה הושלך לפח האשפה של ההיסטוריה. זה שיעור שכדאי לאיראן להפנים. זה שיעור שכדאי שיפנים כל אויב של העם היהודי והמדינה היהודית.
לעולם לא נשכח את קורבנות השואה. לעולם לא ניתן ששואה נוספת תתרחש.
אני מוצא נחמה כשמנהיגים זרים רבים באים לכאן, ליד ושם. אנו הולכים במסדרונות ורואים את התצוגות, ואפשר לראות עליהם את הזעזוע. וכשאנחנו יוצאים מפה, אני אומר לאותו מנהיג שכראש ממשלת ישראל מוטלת עליי משימה אחת: להבטיח שלא נזדקק לעוד מוסדות כמו יד ושם ועל כולנו להיות מחוייבים לכך. תודה רבה על הסיוע שלכם למטרה אצילית זאת, ועל ההשתתפות שלכם במאמצים".
