עוד הוסיף ראש הממשלה ואמר "אני תמיד נזהר מהשימוש במלה "היסטורית", אז אני אגיד לכם - פגישה בעלת חשיבות גדולה מאוד למדינת ישראל, לארצנו, לעמנו. אני שמעתי בהערכה את דבריו אתמול של היועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית, הגנרל פלין, בדבר הצורך להתייצב מול התוקפנות של איראן. אלה דברים, דברי המשך לדברים ששמעתי מפיו של הנשיא טראמפ בשיחתנו הטלפונית לפני כשבועיים וקודם לכן, בפגישתנו בניו יורק טרם היבחרו.
בשבוע הבא אני אפגוש בלונדון את ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, ואני אשוחח איתה על המציאות המשתנה באזורנו ועל הצורך לאמץ גישות חדשות ומשותפות מול האיומים הגדולים באזורנו, ובראשם מול האיום של איראן. אלה דברים שמובנים היטב לרבים מאיתנו, וכשאנחנו עומדים כאן באריאל, שמשקיפה על שפלת החוף ועל תל אביב, בלב ארצנו, כולנו מבינים את המשמעות של מדיניות שהייתה מקימה פה עוד שלוחה איראנית, עוד מובלעת טרור איראנית, שמאיימת על המדינה שלנו. רון הבין זאת היטב, שוחחנו על כך לא פעם. הוא הבין גם את האיומים, אבל הוא הבין גם את ההזדמנות הגדולה ואת הזכות הגדולה להיות פה, לשקם פה מחדש את החיים הלאומיים שלנו בארץ ישראל.
ז'בוטינסקי אמר פעם: "חלוץ איננו חי למען עצמו, אלא למען אלה שיבואו אחריו. חלוץ הוא איש שעיניו נשואות תמיד להגשמת רעיונו, ומתוך משאת נפש זו – נובעים כל מעשיו" - כך אמר זאב ז'בוטינסקי. רון נחמן יקירנו, רון האהוב, הבלתי נשכח, היה חלוץ אמיתי. הוא התמסר למעשה הציוני שערכי הליבה שלו הם בניין הארץ, התיישבות והפרחת השממה. איך קראו להר הזה פה שאנחנו עומדים עליו? הר המוות. נו, יש פה הרבה חיים, חבל שאנחנו בתוך אוהל. אני מאוד אוהב את האירוע הזה, אבל הייתי שמח יותר לו צורכי האבטחה היו יותר קלים ואז הייתם רואים את החיים סביבנו – חיים שטופי שמש ושטופי עשייה, ודי אם נעיף מבט סביבנו – אחר כך כשתצאו מהאוהל הזה ותתרשמו מגודל ההצלחה – כיצד החזון הפך למציאות.
כבר ארבע שנים שרון לא איתנו, אבל העיר אריאל, מוקד חייו, בנויה לתלפיות, מתפתחת, משגשגת. יש פה כיום, אלי, עשרים אלף תושבים, ואני מבטיח לכם: עוד יהיו הרבה יותר. רק לאחרונה הממשלה בראשותי אישרה עוד כאלף יחידות דיור, פירוש הדבר חמשת אלפים איש, פירוש הדבר גידול משמעותי. אין שום מצב שאריאל לא תהיה חלק ממדינת ישראל. תמיד היא תהיה חלק ממדינת ישראל.
בהלוויה של רון סיפרתי על המפגש הראשון שלי איתו. הייתי שגריר באו"ם, ורון הגיע בסנדלים, כמובן, עם ניצוץ בעיניים, ממש ברק בעיניים ועם החיוך המדהים שלו, שלא היית יכול להיות שווה-נפש כשהיית רואה אותו - אתה מסכים איתי, מודי – הוא היה פשוט, הוא ניגש ישר לעניין. בא ישר לעניין כמו חץ מקשת. הוא אמר: "אני עומד להקים עיר אוניברסיטאית בשומרון. אני פה בארצות הברית כדי להשיג תמיכה". אמרתי לו: "יש לך". ושיגרתי אותו לאן ששיגרתי אותו, אבל הוא היה מגיע לשם בלאו הכי.
אני התרשמתי מהלהט שלו, מהדבקות במטרה, מהנכונות שלו פשוט להתגבר על כל המכשולים, כי הוא אף פעם לא נרתע ממעצורים או ממכשולים או מקשיים. הוא התגבר על המהמורות שבדרך, בעיקשות, בנחישות, בתושייה, ואני רוצה שתזכרו כיצד כל זה התחיל – זה התחיל מגרעין צנוע של מייסדים, רון ודורית, שהייתה שותפת חיים איתו לכל דבר, גם לבניית המשפחה וגם לבניית היישוב. ובכן, הגרעין הזה שכלל את שניכם ואחרים, אתם זוכרים את זה? היו אשקוביות, אני זוכר אותן, אשקוביות עם גנרטור, והם יישבו את הגבעות החשופות, בנו בתי קבע והקימו שכונה אחר שכונה. רון עמד שנים רבות בראשות המועצה ואחר כך בראשות העיר, והייתה לי הזכות הגדולה לעמוד איתו בנקודת הציון הזאת ובעוד הרבה אירועים.
אני זוכר כאן הרבה ציוני דרך: אני זוכר את הקמת העיר, אני זוכר את האוניברסיטה - זה לא היה קרב פה, זה היה קרב בירושלים - אל תשאלו, ואני עכשיו נמצא פה היום. רון ידע שכדי שאריאל תחזיק מעמד, צריך גם עיר וגם קהילה - וקהילה, כשאני אומר קהילה, קהילה חמה, תומכת, מגוונת, ואריאל היא באמת מופת של אחדות ודו-קיום, בין חילונים ודתיים, זוגות צעירים, משפחות, אזרחים ותיקים, ותיקי הארץ ועולים, וגם, כפי שאתם יודעים, פה באוניברסיטה יהודים וערבים, שהם יוצרים דו-קיום אמיתי, בניגוד לכל התעמולה הנוראית. מי שרוצה לראות מה זה דו-קיום – שיבוא לאריאל, שיבואו לאריאל ויראו מה זה.
רון הבין היטב את הפוטנציאל הכביר של העלייה מברית המועצות לשעבר. הוא שיגר דובר רוסית מאריאל לשדה התעופה בן גוריון ואל מרכזי הקהילה, אבל הוא לא דיבר רוסית כל כך טובה והוא הלך בעצמו, אבל הוא הביא גם אנשים כדי להביא הנה עולים, והשליחים הללו סיפרו לעולים על יישוב פורח עם אוויר צלול ואיכות חיים, והעולים אכן השתכנעו ובאו, כפי שעשו גם ישראלים מבטן ומלידה.
רון ניצח פה על הקמת העיר בצורה מרשימה: מוסדות חינוך ותרבות, רפואה, רווחה, תעשייה, בתי כנסת, מתקני ספורט, גנים ציבוריים – צאו אחר כך החוצה, תראו את היופי הזה בהתגלמותו. המחויבות של רון לאריאל הייתה כל כך גדולה שהוא ויתר על חברות בכנסת. לא הייתה שום שאלה, הוא היה יכול להיות חבר כנסת, הוא ויתר על זה כדי להיות פה, באריאל, ואני חייב להגיד לכם שהוא הדביק גם אותי באהבה לעיר, גם אותי וגם את שרה רעייתי.
רון ואני היינו שותפים לדרך. ההתיישבות חשובה לי כפי שהייתה חשובה לו, ולכן אני יכול להגיד, אני בטוח בשם כולנו, שאתמול וגם היום אנחנו יודעים ימים קשים. עשינו כל מאמץ כדי שלא נגיע לרגע הזה, אבל בסופו של דבר, קיימנו את דרישת החוק - כי אנחנו מדינת חוק. אני, ואני בטוח שכולכם שותפים לכאב הגדול של משפחות שנאלצו לעזוב את בתיהן, שבעצם נאלצו לנטוש את מפעל חייהן, וכולנו מבינים מה גדול הכאב. לכן אנחנו נקים יישוב חדש על אדמות מדינה. כבר אתמול הקמתי צוות שיאתר את מיקום היישוב ויחל בהכשרתו, ואנחנו נפעל כדי שזה יקרה בהקדם האפשרי.
אני קורא לכולם להתפנות ללא שום אלימות, ללא התנגשות, לכבד את החיילים והשוטרים, שכואב להם לא פחות משכואב לנו. גם להם קשה ואני רוצה שנזכור שהם שומרים על כולנו. במקביל, אנחנו נחזק יישובים אחרים, כולל את אריאל כמובן, ויש כאן ראשי יישובים אחרים שיכולים להעיד על כך עדות ראשונה.
אני הייתי כאן באריאל פעמים רבות, במהלך הקדנציה שלי כראש ממשלה. אני הייתי מגיע הנה, ורון היה מגיע אליי והוא היה קודח לי חור, חורים בזה אחר זה. הוא מבקש את זה, מבקש את זה ומבקש את זה - בדרך כלל מקבל - ואני סייעתי לרון להפוך את העיר הזאת לעיר חכמה, שנעזרת במערכות תקשוב ומחשבים מתקדמות.
לפני שבע שנים, בט"ו בשבט, נטענו פה יחד עץ. רון כבר אז נלחם במחלתו, אבל גם כשגופו נחלש, הנשמה הגדולה שלו משכה קדימה ומשכה את אריאל קדימה. ולשמחתי, השלמנו בחייו עוד משימה חשובה נוספת שהזכרתי קודם, וזה הפיכת מכללת אריאל לאוניברסיטה. אני מייחס לזה חשיבות עצומה, משום ששם נמצא העתיד ולכן כאן נמצא העתיד. זה היה תהליך מורכב מאין כמוהו, אבל לבסוף בירכנו על המוגמר.
אוניברסיטת אריאל בשומרון היא מוקד של מצוינות אקדמית. יש פה מאיצי חלקיקים וגם פקולטה לארכיטקטורה, ועכשיו ברוך השם לימודי הרפואה לטובת כולם, כל תושבי האזור. יש פה מחקר והוראה ברמה גבוהה, חמשת אלפים תלמידים, כן ירבו. הסטודנטים הללו – יהודים ולא-יהודים – שלומדים בצוותא... חמישה עשר אלף(תלמידים)? חמשת אלפים גרים כאן, כן ירבו, ושוב, מי שרוצה לראות אחווה, דו-קיום, קדמה, את העתיד – יבוא לאריאל.
היום אנחנו מעלים על נס את מפעל הענק של רון ואנחנו גם מנציחים את שמו באמצעות הציר המרכזי שמחבר בין חלקי העיר. דרך רון נחמן היא מקור עוצמה ועידוד לאהבת הארץ, להגשמה ציונית, לחיזוק ההתיישבות בגאווה ובתנופה. נזכור את רון ונלך בדרכו."
תודה רבה לכם
