הם מגלמים תפקיד שנכתב עבורם מראש, אשר העסיק דורות של חוקרים לאורך מאות בשנים.
נישואי הזוג ארנולפיני, הנמנה עם יצירות המופת בקאנון של תרבות המערב, מערב סוגיות של דת, מיניות ומעמד באופן החורג מגבולות הזמן והמקום של יצירתו: ראשית המאה ה-15, בצפון אירופה. בני הזוג המצוירים מוקפים פריטים שנבחרו בקפידה וצוירו בדייקנות, הכול במסגרת
הדימוי המקובל דאז של נישואים מונוגמיים בורגניים. למרות הריאליזם של הציור, הוא אינו תיעוד גרידא, אלא ייצוג אידיאלי שנבנה ברוב מחשבה ועמל.
במראה עגולה שעל הקיר מאחורי הזוג בציור, משתקף בפנינו זוג דמויות נוסף, אשר מביט בבני הזוג שלפנינו. שתי נקודות המבט המופיעות בציור המקורי – קדמית ואחורית – פעילות גם במיצב הווידיאו של אדר-בכר, אך באופן שונה.
עבודת הווידיאו של אדר בכר מצולמת בחלל משוחזר שנבנה במיוחד. מצלמה אחת הוצבה בו כך שהיא מספקת עבורנו את זווית הראייה הקדמית, ואילו השנייה מוצפנת בפתח עגול התופס את מקומה של המראה העגולה בציורו של ואן-אייק, שם משתקף בה החלל הבלתי נראה לצופים. אנו הצופים במיצב יכולים להבחין ששתי המצלמות מוצבות באותו גובה ממש, ומתעדות את המתרחש בחלל החדר בו זמנית.
אדר-בכר בחרה להציב חמישה זוגות בחלל הציור ששיחזרה. ארבעה מהם מוצגים במיצב הווידיאו. כל הזוגות המופיעים הם זוגות גם במציאות. הם התבקשו לפעול בחדר כראות עיניהם, אך עם הישמע שריקה – לחדול מכל פעילות, להתייצב בחזית החלל בתנוחה של הזוג בציור של ואן-אייק ולהישאר בה עד הישמע השריקה השנייה. מספרן של השריקות אינו ידוע לזוגות מראש, וכמוהו גם משך הזמן שבו יידרשו להישאר בתנוחתו של הזוג המצויר.
אדר בכר מייצרת תבנית. היא מספקת לבני הזוג חוקי משחק מתיש, מתווה להיות בו "הם עצמם". אך איך תהיה אתה עצמך בתוך סט שנבנה במיוחד? כיצד ישחקו בני הזוג את תפקידם ככאלה? כיצד יעמידו את זוגיותם בפני המצלמה? האם מחווה אינטימית המוצגת בפני מצלמה היא אכן אינטימית או שמא נותרת רק בגדר סימון של מחווה כזו? תיעוד הפעולה מראה את הרצון והיכולת של הזוגות השונים למלא את דרישות התבנית שלתוכה יוצקת אותם אדר-בכר, וחושף גם את סף הסבלנות השונה שלהם בהידרשם לציית לגורם החיצוני המביים אותם על פי צרכיו.
משכן האמנים הרצליה
