בנוסף, ועדות האיתור עצמן גם יצומצמו, מ-5 נציגים ל-3 נציגים בלבד, באופן שיגדיל את כוחו של מנכ"ל המשרד הממשלתי בוועדה (שממילא ממונה על ידי השר).
דעת התנועה היא שצעדים אלו רק יסכלו את תכליות המינהל בקידום רווחת הציבור, ושבאמתחת השרים צעדים אחרים שיאפשרו להם להגביר את המשילות המיניסטריאלית – ללא ערעור אדני השירות הציבורי בישראל והאמון הציבורי בו.
הנחת המוצא במדינה דמוקרטית היא כי השירות הציבורי ועובדיו חייבים את חובת הנאמנות שלהם לציבור שאותו הם משרתים. מנגנון המינויים הקיים היום – לפיו מינוי במכרז הוא הכלל ומינויים פוליטיים הם החריג לכלל – מקדם עקרון זה, שכן עובדי הציבור הנבחרים לא חייבים "טובה" לשר שמינה אותם, אלא נבחרו על בסיס שוויוני והגון, בבחינת הטוב שבטובים. הפיכת היוצרות, והגדלת המינויים הפוליטיים הנעשים על ידי השר עצמו, עלולה לפגוע באיזון המתבקש ולהמיר את חובת הנאמנות של עובד הציבור לציבור, בחובת נאמנות לשר שמינה אותו.
הצעה תפגע פגיעה קשה גם בעקרון השוויון, באשר מינוי פוליטי בבסיסו הוא הפליה לטובה של המקורבים והמקושרים ביותר ולא בהכרח המוכשרים ביותר. על פי המצב המשפטי היום, דרכם של בעלי זיקה פוליטית אינה נחסמת למערכת הציבורית, אלא עליהם להוכיח שהם התקבלו למשרתם בשל כישוריהם ולא בשל קשריהם.
כמו כן, הצעה זו עלולה לכרסם משמעותית במינהל התקין ולהביא לפגיעה בעקרונות מינהל תקין ותרבות שלטונית קלוקלת של חלוקת "ג'ובים".
התנועה מכירה בחשיבות הגברת המשילות והענקת כלים לדרג הפוליטי לקיים את המדיניות אותה הבטיח לקדם כלפי ציבור בוחריו. ואולם, לדעת התנועה ניתן להגביר את המשילות באמצעים אחרים, שיבטיחו את מקצועיות השירות הציבורי ואת כשירות עובדיו. לכן, יהיה זה אך הגיוני לבחון פעולה בדרכים חלופיות אלו על פני שינוי מבני אגרסיבי, הכולל שינויים מהותיים באופי המנהל הציבורי לצד רווח מפוקפק.
