הנשיא טראמפ אישר לכל אורכו, מריאד ועד ירושלים, את מה שאנחנו אומרים כבר זמן רב: זהו עידן של הזדמנות יחידה במינה, והוא נחוש לנצל אותה. אלא שלכך נדרשת מנהיגות ישראלית, פלסטינית ואיזורית, כמוה לא ראינו עד כה.
אחדות האינטרסים בין ישראל למדינות שואפות היציבות באיזור היא חסרת תקדים. היא צריכה להיות אבן הפינה להגדרת מקומה הבכיר, המעורב והמשפיע של ישראל באיזור, לצד המתונים ואל מול האיסלם הרדיקלי. אבל היא לא תקרה ללא הצד המשלים של "העיסקה הגדולה" עליה מדבר הנשיא: הסכם עם הפלסטינים, להיפרדות וביטחון של שתי מדינות.
מי שאומר שייתכן האחד בלי השני - תהליך איזורי בלי הסכם עם הפלסטינים או הסכם בלי מעורבות עמוקה של מדינות האיזור והעולם - משלה את עצמו או סתם מתחמק. מי שמשפיל עיניים מול ההזדמנות הזו מועל בתפקידו.
הנשיא האמריקני יחזור לוושינגטון, מלא כוונות טובות ורצון. אבל לו יש בעיות משלו, והאתגר כאן הוא שלנו. לא טראמפ, עם כל רצונו הכן, הוא שצריך להוביל את ישראל להבטחת מקומה באיזור ולשלום. ראש ממשלת ישראל צריך לעשות זאת, או להודות שאינו מסוגל לעמוד באתגר, ולשאת באחריות להחמצה."
