יו"ר מפלגת 'יש עתיד', יאיר לפיד אמר היום את הדברים בטקס הנחת אבן הפינה לשכונת "יובל" בכפר עציון.
לדברי לפיד "אי אפשר לגרש אותנו ממולדתנו. מפני שאנחנו תמיד נחזור. נחזור אחרי אלפיים שנה, נחזור אחרי 19 שנה, תמיד נחזור. ואם צריך לחכות חמישים שנה להנחת אבן הפינה לשכונה, נחכה חמישים שנה, אבל הרגע בוא יבוא. העוצמה של כפר עציון באתוס הישראלי והציוני, נובעת מן הידיעה שהוא במרכז הקונצנזוס הישראלי. את אבן הפינה של השכונה החדשה הזו מניחים יחד רוב מוחלט של אזרחי ישראל.
הטקס נערך 50 שנה לאחר שהקיבוץ הוקם מחדש ובמהלכו לקחו חלק סגני שרים, חברי כנסת, תושבי המקום וילדי ונכדי המתיישבים הראשונים. לפיד התייחס בנאומו למקום של כפר עציון בקונצנזוס הישראלי והקדיש חלק ניכר מנאומו לציון יום האחדות לזכרם של שלושת הנערים החטופים.
בהמשך נאומו יצא לפיד נגד השימוש שעושה ההנהגה הישראלית במושג "וילה בג'ונגל" והדגיש כי אנחנו לא "וילה בג'ונגל". זה הבית שלנו אמר: "אחד הביטויים הידועים ביותר, והמזיקים ביותר, שהשתרשו לתוך הציבוריות הישראלית, הוא "וילה בג'ונגל." אהוד ברק טבע אותו לראשונה ב-2006, ראש הממשלה חזר עליו לא מזמן בעת סיור לאורך גדר הבטחון. "עלינו להגן על הווילה מפני חיות הטרף", אלא שמבלי לשים לב, מי שמפמפם את הנראטיב של הווילה בג'ונגל, חוזר בעצם מילה במילה על הנראטיב הפלשתיני. הרי זה מה שהם אומרים עלינו כל השנים. שאנחנו פולש קולוניאלי. שאנחנו לא מפה. שאנחנו לא מתאימים ולא שייכים. אנחנו מפה. אנחנו מן האדמה הזו. "ןהֱבִיאֲךָהשם אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" אומר ספר דברים. זה לא תיאור של וילה, ופה לא ג'ונגל. זה בית. זה הבית שלנו. זו ארץ אבותינו. השכנים שלנו צריכים לדעת שאנחנו, עוד יותר מהם, מאמינים במה שנקרא בערבית "צוּמוּד" - להיצמד לקרקע. הציונות שלנו היא לא תיאורטית אלא מעשית. יש לה ריח של אדמה. יש לה עקשנות של איכרים.
לפיד התייחס בנאומו גם ליום האחדות לציון חטיפת שלושת הנערים שחל היום ועל הצורך להחזיר את האחדות לעם ישראל: "במרחק נגיעה מפה, בצומת הגוש, נחטפו בדיוק לפני שלוש שנים שלושת הנערים, גלעד שאער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח זכרם לברכה."
"משפחתו של גלעד שאער ביקשה ממני להספיד אותו במסע הלוויה שלו בישוב טלמון", סיפר לפיד.
"מכל ארון הספרים היהודי, מכל אלפי מַדפיו ומיליוני דפיו, בחרתי במשפט אחד, של האר"י הקדוש: "הֲרֵינִי מקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל: 'ואָהַבְתָּ לרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'. וַהֲרֵינִי אוֹהֵב אֶת כּל אֶחָד מִבּנֵי יִשְׂרָאֵל כּנַפְשִׁי וּמְאוֹדִי". שעתיים אחר כך, עשרות קילומטרים משם, בעיר מודיעין, בעת שנטמנו שלושת הילדים באדמה, נשא גם הרב דב זינגר, ראש ישיבת "מקור חיים" שבה למדו השלושה, את ההספד שלו עליהם. מכל ארון הספרים היהודי, מכל אלפי מדפיו ומיליוני דפיו, הוא בחר משפט אחד. אותו משפט. "הֲרֵינִי מקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל: 'ואָהַבְתָּ לרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'. וַהֲרֵינִי אוֹהֵב אֶת כּל אֶחָד מִבּנֵי יִשְׂרָאֵל כּנַפְשִׁי וּמְאוֹדִי". לא נפגשתי עם הרב זינגר, לא תיאמתי איתו, אנחנו אנשים שונים מאוד. זו הסיבה שבחרנו את אותו משפט. מפני שאחדות היא ההיפך מאחידות. אחדות יכולה להיוולד רק מתוך הבנה שאנחנו שונים. זה לא יהיה מאה אחוז כמו שאני רוצה, זה לא יהיה מאה אחוז כמו שהשני רוצה, אבל זה יהיה מאה אחוז ביחד. לכאן, למקום הזה, בשעה הזו, להנחת אבן הפינה הזו, אנחנו מגיעים מאה אחוז ביחד", סיכם לפיד.
