ב- 1969 פתחה רייס לראשונה את הסטודיו שלה בקריית הציירים ברובע הממוסד והאגדי בצפת. היא נמשכה לנופי הגליל העליון שם יצרה סדרה של תמונות נוף אייקוניות בצבעי שמן ואקריליק, מוצפות בצבעים העשירים של הטבע וסביבתה הטבעית כמו ב Landscape II - 1984 או בסדרת הדפסי המשי Synthesis of Israel Landscape -1978 המפגינה ראיה והתבוננות חדה בניגודי צבע וצורה האופייניים לנוף הארץ. הסגנון שלה נע מפיגורטיבי למופשט אכספרסיבי, בו היא "מפרקת" לדבריה,"את האלמנטים הטבעיים של הנוף ומאחדת אותם מחדש בכדי לגלות וללכוד את התמצית הפנימית שבטבע". כפי שנראה זאת גם בציורי פסטל גירי של גגות תל אביב האורבנית– של שנת 1983-1984 שבהם ניכרים קווי אופק דקיקים רוטטים תחת שמיים הרוויים בגוונים אדמה חמים.
בציוריה , עוסקת רייס בחיפוש אחר תבניות אינהרנטיות של צורה וצבע. בתבניות הגיאומטריות לובש הנוף צורה מופשטת ומתפרש כסוגסטיבי, אבל עדיין ניכרת בציורים אחיזה בסטרוקטורה מסוימת, באתר שהוא דמיוני או קונקרטי.
ורדה שטיינלאוף אוצרת במוזיאון תל אביב מתארת את הנופים של רייס "הנופים שלה מלאי צבע. הם רעננים, ויטאליים וטבולים בחיות מלאת מרץ וקורנת אור. תנועת הנופים פנימה והחוצה, והמשחק ההדדי בין ציור פיגורטיבי ואבסטרקטי הוא מרגש, מרתק ומעורר השראה".
ב- 1988 נמשכה רייס חזרה לשורשיה האירופיים ולעיר ברלין עיר הולדתה. היא החלה ליצור את Berlin Memorial – 1988, סדרה של תמונות דרמטיות בצבעים מונוכרומטיים, באקריליק על בד, ופסטל גירי על נייר. סדרה שמתקיימת בה התחושה המאיימת המתייחסת לפרקים האפלים ביותר בהיסטוריה של העיר.
הזוועות של הרייך הגרמני והמשטר הקומוניסטי לאחר המלחמה שחילקו את העיר, מובעות בסצנות עמומות ומאיימות, בצל הנוכחות התמידית של שער הניצחון הברנדנבורגי. כמו ב- Foreboding - 1988 ו – The Wall – 1988. רייס גם הושפעה מסיפורה הטרגי של אלזה לסקר שילר כאחד מהנושאים העמוקים והחודרים לנפש ביותר. כאן האלמנטים הקוביסטים בסגנונה עוזרים להדגיש את מצב הרוח הקודר של הנושא.
רייס מצהירה שעבודתה לעיתים נקראת "Experiential Art" (אמנות חוויתית). זהו תהליך שמתעניין בחוויה עצמה, דרגה אחת מרוחקת מהמציאות הפיגורטיבית ולקראת המופשט – סובלימציה אל תוך מישור אחר של רגישות . "העניין שלי במבנה המוסיקה והתנועה ככוח הבעתי ביטויי הוא אלמנט חשוב באיכות הלירית בתמונות שלי". זהו החוט המקשר בין כל עבודותיה וניתן לראותו בפרויקט מאוחר יותר, Transcriptions From a Dance Image- 1990. בסדרה זו, כל אחת מעבודות הפסטל מצוירת בגירי שחור ולבן . סדרה שלמה של חלקים נעים אל תוך דימוי מופשט ואימפרסיוניסטי כאחד.
המלחין הישראלי פרופ' צבי אבני מתייחס אל רייס כ"אמנית מוסיקלית" בגישתה הבסיסית לאמנות. "כמו עם כל אמן יצירתי היא ניווטה דרך השנים בין שלבים שונים של התפתחות, וכיוונים שונים של תפיסה? אבל בבסיס גישתה ישנה עקביות בנוגע לתמצית המוסיקלית של עבודתה.
התערוכה מייצגת גם את אחד מהנושאים היותר קונספטואליים בעבודתה בעשור האחרון הנקראת: Square Within a Square & Cyphers – 1998-2001. בבדים מרובעים וגדולים יצרה רייס תבניות ארכיטקטוניות של מבוכים שלעיתים דומות לחידות מתמטיות. ריבוע מצוייר ממסגר את הדימוי עם קווים וריבועים שבורים שבתוכם ממוקמים על רקע חיוור צורות דמויות עננים עדינות אך מובחנות.
הגוונים העדינים של זהב כסף וברונזה מרככים את המראה ומייצרים דימויים אלגנטיים ומסקרנים.
"בעולם של חוויות חושיות וזיכרון של עונות וזמנים ,אנו יוצרים סמלים ומטאפורות כדי לעצב את השפה והתיאורים- הכרחיים להביע את החזון האמנותי שלנו. אני נהנית מהאתגר של טכניקות שונות כי אני מודעת לאפשרויות הרבות ולרעיונות חדשים שהם מציעים.", אומרת רייס.
מפגש בתערוכה עם האוצרת ורדה שטיינלאוף, המלחין פרופ' צבי אבני והאמנית יתקיים: ביום ג' 21.12.10, בשעה: 19:30.
תערוכתה של סטפה רייס "50 שנות יצירה", תוצג בבית האמנים ע"ש זריצקי, רח' אלחריזי 9, תל אביב, טל': 03-5246685, בין התאריכים: 9.12.2010- 2.1.2011
שעות הביקור:
ימים ב'-ה': 10:00-13:00, 17:00-19:00
יום ו' : 10:00-13:00
שבת: 11:00-14:00
