הביטוי השגור בציבור - הוצאת דיבה קרוי בלשון החוק פרסום לשון הרע. שתי דרישות אלו -     "פרסום", ו"לשון הרע" - מגולמות בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, ומהוות את שני התנאים לקיומה של עילת תביעה. כדי להבין את הסיטואציות בהן מתקיימת הוצאת דיבה יש להכיר את שתי הדרישות הללו.

כלים

לשון הרע, לפי סעיף 1 לחוק מוגדרת כך: דבר שפרסומו עלול –

(1)   להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)   לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)   לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

פרסום, לפי סעיף 2 לחוק מוגדר כך:

(ב)  רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:

(1)   אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

(2)   אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע

פיצוי ללא הוכחת נזק – תיקון מס' 6 לחוק איסור לשון הרע

החוק כיום מאפשר להגיש תביעת דיבה ללא הוכחת נזק. הכיצד? פקודת הנזיקין [נוסח חדש] - הסדר-העל של דיני הנזיקין - מגדירה בסעיף 1, מהו "נזק": אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה". מכאן, ניתן להבין, כי קיימת חזקה משפטית, לפיה כל פגיעה בשם הטוב היא נזק שלעצמו.

כאשר מדובר בהוצאת דיבה ולשון הרע, קשה מאוד לאמוד את הנזק הכלכלי בגין הפגיעה בשם הטוב. לכן, נוצא הסדר מקל, המאפשר לכל אדם או תאגיד לתבוע פיצוי, בגין נזק, מבלי שיש צורך להוכיח ולכמת נזק שנגרם מלבד הנזק לשם הטוב.

גובה הפיצוי בתביעת לשון הרע ללא הוכחת נזק

סעיף 7א' המסמיך את בתי המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בתביעות לשון הרע, קובע שיהיה זה פיצוי עד 50,000 ₪; ואף שניתן לתבוע את כפל הסכום (כלומר עד 100,000 ₪) אם הנפגע יוכיח שמי שפגע בשמו הטוב, עשה זאת מתוך כוונה ישירה לפגוע בנפגע, ולא מתוך אינטרסים אחרים (לדוגמה, מחאה). סכומים אלו, צמוד למדד המחירים לצרכן מחודש ספטמבר 1998, מה שמעמיד את סכומי הפיצוי, בהתאמה, על כ- 70,000 ש"ח ו - 140,000 ₪ ללא הוכחת כל נזק. סכומים משמעותיים ללא ספק.

דוגמאות מהפסיקה העכשווית

בשנת 2017 נפסק אחד הסכומים הגבוהים בתולדות מדינת ישראל בגין פרסום לשון הרע: כחצי מיליון שקלים, בתוספת 150,000 שקלים בעבור הוצאות משפט. מדובר היה בתובע אשר השתייך לעדה החרדית, משרת בצה"ל בתפקיד סגן ראש מדור בני הישיבות בלשכת הגיוס תל השומר. הגיש כנגד עיתונאים חרדים תביעה בגין עוולת לשון הרע בגין שלושה פרסומים שונים: שניים במסגרת חוברת "ציידים" ואחד במסגרת "קו ההגנה" של "הוועד להצלת עולם התורה". תביעתו התקבלה, ונקבע כי הנתבעים הוצאו דיבתו רעה בפרסומים משפילים ומבזים, על רקע שירותו הצבאי ופועלו בתחום זה. עוד הוכח, שעשו כן בכוונה לפגוע ולהסב לו נזק. לכן, נקבע פיצוי המקסימאלי הקבוע בחוק, בגין כל פרסום. בעבור חמישה פרסומים עמד הפיצוי הישיר על סכום של 500,000 ₪.