הצורך ברישוי של התחום וברגולציה מסודרת של המדינה התעורר לאחר שגורמים רבים ניצלו במהלך השנים את חוסר הפיקוח המספק ועסקו די בחופשיות בהלבנת הון בישראל. ישראל אפילו נחשבה בתקופות מסוימות למדינה שמושכת מלביני הון ועבריינים מפני שניתן היה להחליף כאן כספים ללא דיווח ורישום מסודרים.
כדי לעצור את התופעה הזו ולמנוע הלבנות כספים בקנה מידה גדול בארץ, וגם מתוך רצון להתקרב לכלכלות החזקות ולמדינות ה-OECD, בשנת 2000 חוקק במדינה חוק איסור הלבנת הון. במסגרת החקיקה הזו הוחלט שכל עסק שעוסק בהחלפת כספים יצטרך לקבל רישיון מהמדינה ולדווח על כל פעולה כספית שנעשית דרכו.
בעזרת הפיקוח הזה, המדינה הצליחה למזער באופן משמעותי את תופעת הלבנת ההון בארץ, והתחיל עידן של פיקוח משמעותי בתחום השירותים הפיננסיים של החלפת הכספים.
מי צריך להוציא את הרישיון?
עסקים שחייבים קבלת רישיון נש"מ הם כל עסק שמבצע המרת מטבעות של מדינה אחת למטבעות של מדינה אחרת, כל מי שמבצע ניכיון צ'קים ושטרי חוב, כל מי שמחליף שטרות וכל מי שסוחר בנכסים פיננסיים בין מדינות שונות.
מרבית בתי העסק שהושפעו מאותה חקיקה היו הצ'יינג'ים. כלומר, כל מי שעוסק בהחלפת מטבע השקל למט"ח ולהיפך. לכן רישיון זה מכונה גם רישיון צ'יינג'ים.
מי שאחראי לנפק רישיון צ'יינג'ים זה הוא אגף שוק ההון, החיסכון והביטוח של משרד האוצר. כדי לדאוג לביצוע קבלת רישיון נש"מ יש להגיש בקשה מסודרת לאגף. הבקשה צריכה לכלול מסמכים רבים, שמעידים על מצב ההון הנוכחי של בעל העסק ומבטיחים את יושרו. כמו כן, יש צורך למסור פרטים נוספים על העסק ועל המחזור הצפוי שלו.
תהליך קבלת רישיון זה דומה במידה רבה להליך הוצאת רישיון למתן שירות בנכס פיננסי, שרלבנטי למגוון רחב של נותני שירותים פיננסיים ושירותי מטבע.
על מנת להוציא את הרישיון יש לשלם גם אגרת רישום. גובה האגרה הראשונית הוא כ-2,800 ₪ . אם מדובר ברשת, נדרש תשלום של 500 ₪ נוספים עבור כל סניף. בנוסף, ישנה גם אגרה שנתית שנדרשים לשלם בעלי העסק על מנת שהרישיון לא יופסק.
האם ישנן פעולות שהן בגדר חובה למחזיק הרישיון?
ישנן כמה פעולות שנדרשות מהעסק שביצע קבלת רישיון נותן שירותי מטבע. הפעולה החשובה ביותר היא הדיווח החודשי למשרד האוצר על היקף הפעילות. דיווח זה מאפשר למדינה לפקח על העסקאות המתבצעות ולוודא כי לא מבוצעות פעולות לא חוקיות של הלבנת הון.
