טיפול אקוטי
טיפול הניתנים בעת הכאב כדי לעצור אותו או לפחות להחלישו נקראים טיפולים אבורטיביים. ראשית גירויים של אור ורעש מקשים על החולה ומגבירים את הכאב, לכן בזמן ההתקף רצוי לשהות בחדר חשוך ושקט. בתור טיפול תרופתי להקלת הכאב ניתן לקחת משככי כאבים ונוגדי דלקות פשוטים, כגון אספירין, אלה יכולים לסייע להקל על הכאב גם במקרה חריף של מיגרנה. בנוסף, ישנן תרופות הדורשות מרשם של רופא המיועדות למיגרנה. תרופות אלו הן ממשפחת הטריפטנים ( (Triptansוניתן למנות ביניהן את התרופות אימיטרקס (Imitrex), רילרט (Relert), זומיג (Zomig), ריזלט (Rizalt) ועוד. התרופות הללו נבדלות זו מזו במהירות הפעולה ומשך השפעתה ופועלות באותו המנגנון. ניתן לקחת תרופות ממשפחה זו בכדורים, תרסיס וזריקה. זריקה משיגה את התוצאה בזמן הקצר ביותר, אבל במקרה של הזרקה יכולות להיות תופעות לוואי באיזור ההזרקה.
אם הטיפול התרופתי נכשל, ניתן להיעזר בגירוי חשמלי נוירולוגי, כגון גירוי עצבי עורפי וגרייה בעצב התועה (ואגוס). בטיפול זה נשלחים פולסים חשמליים המגרים אזורים במוח, במקרה של גירוי עצבי עורפי הפולסים הנשלחים מגרים את עצב העורף הגדול ועצב העורף הקטן. כדי לבצע את הגירוי בעת הצורך, מתקינים בגוף החולה קוצב. ישנם גם קוצביים ניידים אותם מצמידים לגוף החולה בעת ההתקף. לא כל החולים יכולים לקבל התקן כזה, אלא רק במקרים קשים.
טיפול מונע
בנוסף לטיפול האבורטיבי המסייע להקל על הכאב במהלך ההתקף, אצל חולי מיגרנה כרוניים ניתן ומומלץ לטפל באופן מניעתי באופן קבוע עוד בטרם בוא ההתקף. זאת כדי להפחית את תדירות ההתקפים, וכדי שגם כאשר יבואו התקפים יוקטנו עוצמתם ומשכי הזמן של ההתקפים. בנוסף קיימת סכנה של החמרת המחלה והטיפול המונע יכול לסייע ולעצור אותה. טיפול תרופתי יכול לסייע לכמחצית מחולי המיגרנה, אבל רק כעשרה אחוז מחולי המיגרנה נעזרים בטיפול זה. נטילה יומיומית של תרופות ממשפחת חוסמי הבטא יכולה לסייע במניעת מיגרנה. בנוסף תרופות מסוג נוגדי דיכאון טריציקליים וכן תרופות נגד אפילפסיה יכולות להימצא כמועילות כטיפול מונע למיגרנה. סוגים נוספים של תרופות מונעות הן תרופות נגד דיכאון, חוסמי תעלות סידן, נוגדי פרכוסים ועוד.
