נעלי סניקרס היו פעם סמל של אתלטיות, אבל מאז כבר התעלו הרבה מעבר לתפקידם המקורי - והפכו למותג נחשק מטעמים מסחריים ואופנתיים. נעלי הספורט הקלילות הטביעו את חותמן בתרבות האנושית, הן לצרכים פונקציונליים והן לצורכי אופנה ואסתטיקה. מעטים גם סוחרים בדגמים האקסקלוסיביים ביותר באלפי דולרים לזוג, בתעשייה מחתרתית של Sneaker Heads - המכורים לדבר.
בשנת 2020 שוק הסניקרס העולמי הוערך בכ-79 מיליארד דולר, והוא צפוי להגיע ל-120 מיליארד דולר עד שנת 2026 - כך אומרים באתר BranDeals העוסק בתחום. לאור גדילה כל כך משמעותית, אין זה פלא שמדובר באחד מהעסקים הגדולים ביותר בעולם. אפילו מוזיאון העיצוב של לונדון מציג תערוכה עם שלבי ההתפתחות של נעלי סניקרס, עד שהפכו לסמל התרבות הבלתי מעורער של תקופתנו.
העשור האחרון היה במגמת תפנית משמעותית בכל הנוגע לסניקרס, לפחות בארצות הברית שבה נהוג לבוש רשמי יותר לעבודה ולאירועים. לא עוד פנים זועפות לנוכח אלו הבאים לעבודה עם זו סניקרס או לאירועים רשמיים כמו חתונות. אפילו מומחי ההתנהגות הבריטים נתנו לסניקרס אישור חתום לקבלתם באירועים חצי רשמיים.
גם לתרבות אופנת הספורט הייתה השפעה ניכרת על מכירות סניקרס, זאת לצד הרדיפה התמידית אחר נוחות גם בנעלי ספורט. הדבר ניכר בייחוד בתקופת משבר הקורונה, כאשר כולם היו בבתים ורכשו מגוון מוצרי נוחות, ביניהם גם סניקרס שטוחים. בתוך כך עברו הסניקרס ממדף הנישה הייחודית - למדף המוצר האופנתי הנחשק. נכון ל-2021, נעליים הם הקטגוריה הנמכרת ביותר בתחום האונליין לייף סטייל, וסניקרס הרימו תרומה נכבדת לצמיחה הזו.
קיצור תולדות הסניקרס
המעבר של נעלי סניקרס למותג נחשק, התחיל את דרכו ככל הנראה כבר עם נעלי הספורט המוקדמים ביותר. אלו יוצרו על ידי חברת הגומי של ליברפול בשנות ה-30 של המאה ה-19. כיום החברה נקראת דנלופ, על שם אחד ממייסדיה. בויד דנלופ היה אחד הבודדים שהצליח להבין איך משדכים בהצלחה חלק עליון מבד קנווס לסוליות גומי. בתקופה ההיא הנעליים הללו נקראו Sandshoes - נעלי חול - שכפי שמעיד שמם, נלבשו בחוף הים.
שלהי המאה ה-19 התאפיינו בין היתר בחיבה גוברת לספורט, מה שיצר ביקוש גובר לנעלי ספורט מתמחות. דנלופ השיקו את הסוג הראשון ב-1929, שנלבש בווימבלדון על ידי הטניסאי האגדי בזמנו - פרד פרי. ב-1924 נוסדה חברת נעליים גרמנית בשם אדי דסלר (Adi Dassler) - עד שמותגה מחדש ב-1949 תחת השם אדידס. היא הייתה הראשונה ליצור את נעלי הריצה המתמחות, שנלבשו על ידי האצן ג'סי אואנס באולימפיאדת ברלין 1936.
ב-1964 נוסדה חברת נעליים נוספת בשם Blue Ribbon Sports, שלימים הפכה לחברת נייקי ב-1971. זה התרחש במקביל לטירוף הריצה שאחז בארצות הברית באותם ימים, ונעלי הריצה הראשונות של נייקי היו דגם בשם קורטז. מותג זה נלבש על ידי טום הנקס בסרט פורסט גאמפ - ובכך קנה לנייקי את מעמדה העולמי.
החל משנות השבעים החלו להופיע כמה גלי התעניינות בסניקרס. הגל הראשון החל ב-1986 כשלהקת Run DMC השיקה שיר בשם My Adidas, מה שהוביל לחוזה חסות עם יצרנית הנעליים וקיבע את מעמדם של הסניקרס בתרבות הפופולרית. הגל השני הגיע עם בואם לעולם של נעלי אייר ג'ורדן הידועות ב-1984, מה שהפך את הסניקרס למוצר נפוץ ונחשק; סמל סטטוס בתמיכתם של מפורסמים.
הגל השלישי שייך לעידן הדיגיטל ולשוק המחתרתי של סניקרס יוקרתיים בגרסה מוגבלת. בעוד שמחירם של נייקי אייר ייזי 2 ונייקי אייר ג'ורדן אוף ווייט שיקגו נע בין 190 ל-240 דולר, מחירם בשוק ה-Sneaker Heads נע בין 1,700 ל-6,000 דולר. גם המותגים המובילים בכבודם ובעצמם - כגון נייקי ואדידס - מדתלקים את השוק המחתרתי הזה, באמצעות השקת דגמים ייחודיים שוב ושוב מדי שנה.
כך יצא שנעלי הספורט הבסיסיות של פעם - הפכו למוצר הנחשק והמבוקש ביותר כיום בתחום ההנעלה. כל זאת תוך שמירה על מעמדן כסמל סטטוס, ואפילו כאחד המוצרים היוקרתיים ביותר בתחום הצריכה האישית.
