את עולם הכשרות ניתן לחלק לתתי תחומים שונים, ובמאמר זה נרחיב אודות כשרות הדגים, ובמיוחד בשאלה – האם דגים צריכים שחיטה.
כשרות דגים
בשני מקומות שונים בתורה מופיעה רשימת בעלי החיים הכשרים, והדרכים לזהותם. הרשימה מחולקת למספר קטגוריות: שרצים, דגים, עופות חיות ובהמות. בקטגוריית הדגים מונה התורה את סימני הכשרות: "כל אשר לו סנפיר וקשקשת - תאכלו", כלומר דגים כשרים המותרים לאכילה צריכים להיות בעלי סנפירים וקשקשים.
זיהוי דגים כשרים למעשה
חז"ל בחוכמתם הוסיפו על דברי התורה וקבעו שישנם דגים בעלי סנפירים ללא קשקשים (כרישים למשל), אולם אין דגים בעלי קשקשת ללא סנפירים, ועל כן כל דג בעל קשקשים הוא בהכרח כשר. אם כן מדוע מנתה התורה את הקשקשים כסימן כשרות? עונה הגמרא - "יגדיל תורה ויאדיר". כיום במקומות רבים ניתן למצוא דגים ארוזים בהם מותירים אזור קטן עם הקשקשים בכדי להבטיח שאכן הדג הינו כשר.
הסבר אפשרי למושג "יגדיל תורה ויאדיר"
ייתכן לפרש תשובה זו בכך שסימני הכשרות באים להעיד על אישיות או אופי מסוים של הדגים הכשרים, וממילא גם אם מבחינה טכנית די בסימן אחד – הוסיפה התורה ומנתה סימן נוסף המסייע לנו בהעמקת כוונת התורה ובהבנת טעמיה. ייתכן וטעם הדרישה לסנפיר הוא מכיוון שהוא מאפשר התקדמות ותנועה, וטעם הדרישה לקשקשת היא מפני שהוא מאפשר סינון והפרדה בין התכנים אותם אנו מעוניינים להכניס, לבין התכנים אותם איננו מעוניינים לספוג. תכונות אלה חשובות לנו מאד כבני אדם, וממילא הדגים שאנו צורכים חייבים להיות בעלי תכונות אלה.
האם דגים צריכים שחיטה?
בגמרא נאמר שדגים אינם חייבים שחיטה, והם מותרים לאכילה בכל דרך המתה. ייתכן להסביר זאת באמצעות הבנת מעמד הדגים בתפיסת התורה: בסיפור הבריאה נבראים הצמחים ביום השלישי, הדגים יחד עם העופות ביום החמישי, ואילו בעלי החיים והאדם נבראים ביום השישי, כלומר הדגים נתפסים כמעמד ביניים בין החי לצומח. מעמד זה בא לידי ביטוי במקומות נוספים, כך למשל דגים אינם קרבים למזבח כקורבן, ודמם מותר בשתייה מעיקר הדין. למידע נוסף על כשרות לחצו כאן.
מספר נקודות הנוגעות לכשרות דגים
בניגוד לדם בהמה ועוף, דם דגים מותר בשתייה מעיקר הדין, אולם הוא נאסר משום מראית עין. במידה והדם מעורב בקשקשים או שמודגש שזהו דם דגים ולא דם בהמות – הדם מותר בשתייה. קיימת בעיה רחבה של תולעים במיני דגים רבים וחשוב לבדוק אותם מפני איסור זה. בדגים רבים מצויים תולעים באזור הראש, בקשקשים, בתוך הבטן או בין הזימים. חובת הקשקשים מתייחסת לזמן שהיית הדג במים, כך שגם מיני דגים המשירים את קשקשיהם כאשר הם מועלים ליבשה נחשבים לכשרים.
