עניינה של התביעה באישה בת 88 שהגיעה למרכז הרפואי תל אביב בשל תלונות על כאבים בחזה. בית החולים החל בטיפול תרופתי של שילוב תרופות מסוג חוסמי בטא אולם טיפול זה גרם לה לחולשה ולהתעלפות, תופעת לוואי מוכרת הנגרמת עקב נטילת תרופות מסוג זה.
למרות הסימפטומים המוכרים, לא הפסיק הצוות הרפואי את הטיפול התרופתי בזמן. החולה אף הוצאה למסדרון עקב העדר מקום בחדרים ונותרה ללא כל השגחה ומבלי שהוסבר לה או לבני משפחתה, כי היא תחת השפעת תרופות, אשר כבר גרמו לה ועדיין עלולות לגרום לה להתעלפות.
ואכן, זמן קצר לאחר שהוצאה למסדרון, התמוטטה החולה מול עמדת האחיות, נפלה על ראשה ונפגעה בחוט השידרה, פגיעה שגרמה לשיתוקה המלא.
האישה הועברה למוסד סיעודי שם שהתה במשך למעלה משנתיים, משותקת תוך שהיא מודעת למצבה. השכיבה הממושכת גרמה להופעתן של חוליים רבים שהביאו בסופו של דבר למותה ביסורים.
שופט בית משפט השלום בירושלים ארנון דראל קבע כי אי הפסקת מתן התרופות בזמן היה בבחינת התרשלות מצד צוות בית החולים. עוד נמצאה התרשלות בכך שהצוות הרפואי לא דאג להשגיח על החולה ולמנוע ירידתה מהמיטה.
לדברי עורכי הדין ד"ר רובינשטיין ושמואל יקירביץ, עד המקרה הייתה המנוחה, אשה בת ה-88 , אשר ניהלה אורח חיים עצמאי, פעילה חברתית, הקפידה לשחות יום יום ונהנתה מבריאות טובה יחסית. הסכום שניפסק כולל הוצאות עבור האישפוז בבית החולים הסיעודי ובעיקר, פיצוי בגין הסבל הבלתי יתואר שנגרם לאשה באחרית ימיה.
