לקראת הדיון, שעסק בהזרמת הבוצה משפכי השפד"ן לים, הוכן מסמך מידע מקיף, על ידי אורי טל-ספירו ממרכז המחקר והמידע של הכנסת.
על פי מסמך המידע, מדי יום מוזרמים לשפד"ן כ-360,000 מ"ק של שפכים מכ-20 רשויות מקומיות שבהן יותר מ-2 מיליון תושבים. 90% משפכים אלו הם שפכים ביתיים ו-10% הם שפכים תעשייתיים. מי השפכים מטוהרים בשפד"ן והופכים, בתום תהליך של כשישה חודשים, למי קולחין. לאחר מכן הם מוזרמים להשקיה בשטחי חקלאות בנגב. בתום תהליך טיהור השפכים והפרדת הקולחין, נוצרת בוצה – חומר אורגני מוצק.
מקור הבוצה הוא במוצקים השוקעים בתהליך הטיפול בשפכים ובמיקרו-אורגניזמים שפירקו את החומר האורגני שבהם. בשל הימצאותם של פתוגנים ומזהמים, בוצה עלולה לגרום למפגעים סביבתיים. מכון טיהור השפכים היחיד בישראל שמזרים בוצה לים התיכון הוא השפד"ן. הבוצה מוזרמת באמצעות צינור שאורכו 11 ק"מ. נקודת השפיכה של הצינור היא בים, כ-5 ק"מ מהחוף, מול חוף פלמחים, ובעומק של 38 מטר.
כ-14,000 מ"ק בוצה (בריכוז של 99.2% מים ו-0.8% חומר יבש) מוזרמים בכל יום מהשפד"ן לים התיכון. במונחים שנתיים מדובר בכ-5.7 מיליון מ"ק בוצה, שמהם כ-41,000 טונות הם חומר יבש והשאר מים. על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, בוצת השפד"ן היא המזהם העיקרי של הים. בבוצה קיימות מתכות כבדות שעלולה להיקלט בגופם של אורגניזמים ימיים שונים ובכך לגרום לפגיעה בשרשרת המזון בים התיכון ובתושבים הדרים לחופיו.
קיימים שני הסדרים משפטיים/חקיקתיים עיקריים אליהם מחויבת מדינת ישראל המנוגדים ברמת העיקרון לזיהום הים על ידי הבוצה. ההסדר הראשון הינו אמנת ברצלונה ופרוטוקול "מקורות יבשתיים", לפיהם המדינות השותפות לאמנה ולפרוטוקול צריכות לעשות ככל שניתן כדי למנוע את זיהום הים התיכון ממקורות יבשתיים.
ההסדר השני הינו חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח-1988, האוסר הזרמת שפכים לים אלא אם כן התקבל היתר מהוועדה הבין-משרדית למתן היתרי הזרמה לים. ועדה זו, בראשות נציג השר להגנת הסביבה, קובעת מה מותר לפלוט לים ואת התנאים להוצאת היתרים לפי פרוטוקול "מקורות יבשתיים" של אמנת ברצלונה. הוועדה מחדשת מעת לעת את היתרי ההזרמה לים הניתנים לשפד"ן ואת דרישתה שיפסיק את ההזרמה לים עד מועד מסוים.
בדיון שהתקיים היום ציין מר עזר פישלר, מנכ"ל עמותת צלול, כי למרות הבטחות רבות של איגודן ולמרות שלוחות הזמנים נדחו פעמים רבות, עדיין מוזרמת הבוצה לים. הוא ציין כי הבוצה יוצרת מדבר תת-מימי ומהווה את אחד המזהמים המשמעותיים ביותר במזרח הים התיכון.
מר ארנון גלעדי, יו"ר איגודן, סקר את פעילות השפד"ן ואמר כי הם מקדמים כעת מהלך של שימוש בבוצה לדשן חקלאי ולהפקת ביוגז, אולם אמר כי לא יוכלו לעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו להם.
בדיון התברר גם כי איגודן קולט שפכים תעשייתיים המכילים מתכות כבדות. ח"כ חנין דרש מאיגודן להעביר לועדה רשימה של המפעלים המזרימים חומרים שאינם אמורים להגיע לשפכים. מר יצחק בן דוד, סמנכ"ל אכיפה במשרד להגנת הסביבה, אמר כי על איגודן חלה אחריות לגבי כל החומרים שזורמים לשפד"ן וכי עליהם לנקוט בצעדי אכיפה כלפי גורמים המפרים את החוק. ח"כ חנין אמר כי הפחתת המזהמים במקור חשובה ביותר והיא חייבת להתחיל בחצר המפעל. הוא דרש מרשות המים והמשרד להגנת הסביבה, לגבש, עד לחודש מרץ, תכנית עבודה עם לו"ז להפחתת הזרמת מתכות כבדות וחומרים שאינם אמורים לזרום למערכת השפכים העירונית.
מר רני עמיר, ראש אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה, לא חסך במילים בהדגשת חריפות המשך הטלת הבוצה לים התיכון. עמיר אמר כי אזור הטלת הבוצה הינו בגודל 14 קמ"ר "שלמעשה אין שם חיים. השפעת הבוצה על הים דרסטית וחריפה". הן עמיר והן בן דוד היו נחרצים לגבי קביעת תאריך היעד להפסקת הטלת הבוצה לים ליוני 2012.
בסיכום הדיון אמר ח"כ ד"ר דב חנין כי השפד"ן הוא מפעל חשוב מאד להשבת קולחין. עם זאת, הוא מוטרד מהמשך הזרמת הבוצה לים שאינה עולה בקנה אחד עם אמנת ברצלונה להגנת הים התיכון והחקיקה הקיימת כיום בישראל להגנת מימי הים התיכון. מכיוון שכך, דרש ח"כ חנין מאיגודן לגבש תכנית חירום להפסקת הזרמת הבוצה לים עד יוני 2012. הוא ביקש כי יו"ר איגודן יעביר לדירקטוריון איגודן את מסקנות הועדה על מנת שהדירקטוריון ינחה את הגורמים המקצועיים לפעול כנדרש. ח"כ חנין ביקש לקבל, אחת לשלושה חודשים,דיווח על התקדמות השפד"ן לקראת הפסקת הזרמת הבוצה לים.
