קוקה קולה ישראל ,יחד עם אתר וואלה וארגון אקו"ם, ערערו על פסיקתו של ביהמ"ש המחוזי, שקבע בשנת 2011 שזכויות היוצרים של מאיר אריאל ושל מוזיקאים נוספים הופרו ב-18 יצירות שונות. המחוזי פסק, שביצירות נעשה שימוש מפר במסגרת פרסומות של קוקה קולה, תוך שיתוף פעולה עם וואלה במסגרת אתר האינטרנט "COCA COLA MUSIC".
ראשיתה של הפרשה כשאתר וואלה קיבל מאקו"ם רישיון גורף (שמכונה "רישיון שמיכה") המתיר לוואלה לשדר באתר "MY MUSIC" יצירות השייכות לרפרטואר אקו"ם תמורת תמלוגים. מספר חודשים לאחר מכן וואלה התקשרה עם קוקה קולה לשיתוף פעולה בהפעלת האתר, שבמסגרתו נוספו לאתר הלוגו והצבעים של המותג קוקה קולה, והאתר הוכתר כ"אתר המוסיקה של קוקה קולה". בעקבות כך, פנתה אקו"ם לוואלה וטענה, כי השימוש ביצירות המוזיקליות כחלק משיתוף הפעולה עם קוקה קולה, הוא בגדר פרסומת, וכי בכך מפרה וואלה את ההסכם עם אקו"ם. לאחר מו"מ נחתם הסכם פשרה לפיו שילמה וואלה לאקו"ם פיצויים בסך 40,000 דולר תמורת ויתור הדדי על טענות בנושא.
תרצה אריאל, יחד עם בעלי זכויות יוצרים של אמנים נוספים, לא הסכימו להסכם הפשרה הזה, ועל כן הגישו תביעה נגד וואלה, קוקה קולה ואקו"ם, בטענה כי אלה הפרו זכויות יוצרים כאשר השתמשו ביצירות במסגרת מסחרית – פרסומית, ללא שהיו רשאיות לעשות כן. סכום התביעה עמד על 3.5 מיליון שקלים לפחות. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק שאכן נעשה שימוש מפר בזכויות היוצרים ושלאקו"ם בכלל לא הייתה הזכות להתיר את השימוש ביצירות האמורות, ובטח שלא להתפשר בקשר אליהן. עם זאת, ביהמ"ש לא קבע פיצוי, שכן הוא הציע לצדדים להתפשר בנוגע לסכומים.
קוקה קולה, וואלה ואקו"ם ערערו לבית המשפט העליון על עצם הקביעה שהיתה הפרה של זכויות יוצרים. העליון קיבל לאחרונה את ערעורם והפך את פסיקת המחוזי. עיקר פסק דינו של בית המשפט העליון התמקד בשאלת פרשנות ההסכם שבין בעלי הזכויות לבין אקו"ם. לשון ההסכמים לא היתה חד משמעית, וכל צד פירש אותם לפי תפיסתו. בעלי הזכויות היו בדיעה שהעברת הזכויות לאקו"ם אינה כוללת מתן רשות להשתמש בזכויות בהקשרים מסחריים או פרסומיים, שכן שימוש כזה נתפס כפחות-ערך הפוגע בכבודו של היוצר או האמן. קוקה קולה, וואלה ואקו"ם היו בדיעה, שאין כל מניעה להשתמש ביצירות גם לצרכים מסחריים או פרסומיים.
בית המשפט העליון בחן את לשון ההסכמים ואת כוונת הצדדים שעמדה בבסיס הניסוחים וקבע, כי מבחינת הכתוב וכוונת הצדדים אין כל סייג שאוסר על שימוש מסחרי או פרסומי. על כן נפסק, שממילא אקו"ם הייתה רשאית להתקשר עם וואלה בהסכם הפשרה, וניתן היה לעשות שימוש ביצירות במסגרת פרסומות של קוקה קולה.
המסקנה מפסק הדין היא, שכבר בשלב ניסוח הסכמי העברת זכויות יוצרים, על הצדדים לוודא, בין השאר, מה בדיוק הזכויות שמועברות (כגון: העתקה, פרסום, ביצוע פומבי, העלאה לאינטרנט, יצירת יצירות נגזרות וכו'), כיצד מבטיחים שינתן קרדיט ליוצר ושלא יעשה שימוש פוגעני ביצירה; מהו ההיקף הטריטוריאלי של העברה (בישראל, באירופה, רק במדינות דוברות אנגלית וכו'); מה משך ההעברה (ללא הגבלה או לפרק זמן קצוב); מהם סוגי המדיה שבהם ניתן להציג את היצירות (טלוויזיה, אינטרנט, קולנוע, סלולאר וכו'); האם המקבל רשאי להעביר את הזכויות לצד ג'; מהי התמורה שתשולם (תשלום חד פעמי או תמלוגים תקופתיים); מה יקרה במקרה שהמקבל יפר את זכויות היוצרים או מי יטפל בהפרות של צד ג', ועוד כהנה וכהנה. ניסוח נכון ומדויק של ההסכמים מראש, יכול לחסוך לצדדים הרבה כאב ראש, עוגמת נפש והוצאות משפטיות בדיעבד.
עו"ד גיא קדם הוא מומחה בדיני קניין רוחני, זכויות יוצרים וסימני מסחר.
