דעות

מר ביטחון עצמי: על כל מה שחסר לנתניהו ביכולת להתמודד עם המצב הביטחוני – הוא מפצה בביטחון עצמי אדיר בתפיסת עולמו. אנחנו יודעים איזו ישראל הוא רוצה בשבילנו: נתניהו סבור שנידונו לחיות על חרבנו, מוקפים בעמים שחותרים לחיסולנו, מבלים את זמננו בסבבים אין-סופיים של אלימות. הוא סבור שיש מקומות קדושים שחובתנו לשמור עליהם, גם במחיר דמים, כי הם "סלע קיומנו" – ביטוי שהוא עצמו טבע ב-1996 כדי להדגיש את חשיבות מנהרות הכותל למדינה היהודית. תפיסת עולמו של נתניהו מזיקה לישראלים במובן הבסיסי ביותר, מה שהוא היה קורא לו "החיים עצמם": אנחנו נהרגים בגללה, ועדיין לא מאמינים שאפשר אחרת

נתניהו פנה לוינשטיין בבקשה: אנא אפשר לי סגירת חנויות המוסלמים שסייעו בפיגוע ברחוב הגיא בעיר העתיקה.

נקודה למחשבה :

נתניהו ליועמ"ש: אנא אשר לי בבקשה סגירת חנויות ברחוב הגיא בירושלים.

נתניהו לאובמה: אנא אשר לי בניית שכונה של כמה בתים בודדים באלון מורה.

נתניהו לאבו מאזן: אנא הפסק את הפרעות ביהודים.

נתניהו לפוטין: אנא תאם איתנו המלחמה בדאע"ש.

עם ישראל לקב"ה: אנא ה' הושיעה נא !!!

הכותב הוא יעקב כ"ץ (כצל'ה), לשעבר יו"ר האיחוד הלאומי

כאשר לדיון הציבורי מתווסף מושג שנקרא "טרור יהודי" יש לבדוק את העובדות לאשורן לפני שהוא מתקבע בתודעה הישראלית והבינלאומית.

זה היה ללא ספק השבוע של כחלון שבן לילה הפך מ"חביב האומה" ל"שק החבטות" שלה. אמנם "החגיגה" עודנה בעיצומה אך השיא שמור כבר לשלי יחימוביץ' שאיימה "לקרוע אותו לגזרים" אלמלא הייתה "מחבבת אותו". אני מניח שחרון אפה של גברת יחימוביץ' לא יצא על כך שכחלון פסל את עצמו מלטפל במונופול הגז "בשל ניגוד עניינים", שהרי הגברת יחימוביץ' היא אלופת המטיפים לערך חשוב זה.

ימים ספורים לפני הקמת הממשלה החדשה, כתבתי מעל במה זו טור דעה בו ניסיתי לשרטט את קווי המתאר של הממשלה שעתידה לקום. לא ידעתי אז במדויק מה יהיה הרכבה הסופי, אך תודות לניסיון שרכשתי במעקב הבלתי נלאה שלי אחר תעתועיו של ביבי, הצלחתי לא רע בניחושיי בכל מה שקשור לנפשות שעשויות (או עלולות) לככב בה , ומי שלא מאמין מוזמן לעיין בקישור המופיע מטה.

אז זהו.. בשעה רעה ובלתי מוצלחת, יש לנו ממשלה חדשה, "רזה" בח"כים ו"שמנה" בשרים ובסגני שרים. הואיל והיא נולדה בחטא היהירות ותוך פגיעה אנושה בחוק יסוד, לא אוכל, עם כל הצער שבדבר, לאחל לה אריכות ימים. יחד עם זאת אני מאחל הצלחה בתקופה הקצרה שבה היא תכהן (כך לפחות אני מקווה), שהרי אם נרצה או לא נרצה, זוהי הממשלה של כולנו והצלחתה היא הצלחתנו. אשר על כן, אניח הפעם לביבי, ואפילו לשרה אותה "זכינו" לראות השבוע כשהיא מככבת בכל מסכי הטלוויזיה, במלא נוכחותה המגלומנית. במקום זה אתייחס לאירוע המרכזי שיפתח את השבוע הבא עלינו לטובה, הלא הוא "יום ירושלים".