פרופ' אמיר ברנע, אשר עמד בראש ועדת ברנע, אמר בדיון: "לאור הרפורמה בקרנות הפנסיה בשנת 2003, נוצר צורך בכרית ביטחון אשר תפצה את הקרנות במקרים של גירעונות כתוצאה מירידות ריבית. מבדיקה שקיימנו, עולה כי גריעה של חצי אחוז בריבית, גורמת להפסדים של 15 מיליארד שקלים בקרנות.
המלצנו על כרית ביטחון של 15 מיליארד שקלים, והאוצר אישר רק 11 מיליארד, צמוד למדד. הוועדה סיימה את עבודתה במרץ 2004, אבל התברר שעל מנת להפעיל את המתודולוגיה היה צורך שהקופות יראו שיפור בנתונים, ולקח להן מספר שנים להציג שיפור כזה. בינתיים הקפיא האוצר את המלצות הוועדה, ורק ב-2008 התכנסנו מחדש וההמלצות עודכנו. בינואר 2010 הוגש הדו"ח הסופי. הקרנות הגירעוניות משתמשות בנכסים שהוקצו להן בחישובים שהן עושות, אבל לא התקיים דיון ציבורי, בממשלה או בכנסת".
ח"כ חיים אורון (מרצ): "איך ייתכן שלאחר פסטיבל איזון הקרנות שעשה נתניהו בזמנו, שר האוצר לא חתם על המסקנות, אבל הכספים מופיעים באופן מחייב במאזני הקרנות? ומדוע לא הוגש דו"ח ברנע לכנסת? כל הניסיונות שלנו לקבל את הדו"ח לא צולחים. למה הוא כל כך סודי? בנוסף, מה יהיה על שאר הקרנות הוותיקות, שהיו ב-2003 מאוזנות ולא זכו לכרית ביטחון, אבל כעת הן במצוקה וכספי העמיתים שלהן בסכנה?".
ח"כ כץ למשרד האוצר: "אתם דורשים מוועדת העבודה לדון תוך מספר ימים בחוקים כבדים ודורשים תוצאות מהירות, אבל כשזה נוגע לאחריות שלכם, אתם מתמהמהים ארוכות. בינתיים מצטברים גירעונות נוספים, אבל המערכת השלטונית לא מוצאת זמן לכסות אותם, ומאות אלפי עמיתים עלולים להיפגע באופן דרמטי".
אייל אפשטיין, סגן הממונה על התקציבים באוצר, התחייב בדיון שעד ה-15 בפברואר 2011 יגבש משרד האוצר עמדה לגבי החלת כרית הביטחון על כלל הקרנות הוותיקות וכן תוגש טיוטת המלצות לשר האוצר לגבי יישום דו"ח ברנע ולצורך חתימה על מסקנותיו.
ח"כ כץ הודיע שיקיים דיון מעקב בהשתתפות שר האוצר שבוע לאחר מכן.
