התלונה מופנית נגד שר המשפטים יעקב נאמן ושר הרווחה משה כחלון, ונטען בה שהגברים סובלים מדיניות מפלה כמעט בכל תחום בו הם נתקלים: משמורת, הסדרי ראייה, מזונות, חלוקת רכוש, וגולת הכותרת של התלונות היא מדיניות מכוונת ומפלה של ניתוק האבות מהילדים, ויצירת דור שלם של יתומים, שהם בעצם קורבנות של ניכור הורי בחסות החוק.
על מנת להיכנס בשערי מוסדות האו"ם, האבות מחויבים למצות את כל ההליכים במדינה עצמה, והם מסבירים כי ניסו להצטרף לעתירה קיימת נגד משרד הרווחה, בגץ 2111/11, אשר עתידה להישמע ב 18 לינואר 2012, אולם בית המשפט העליון (השופט עמית) דחה את בקשותיהם להצטרף לעתירה, ואף איים שאם יוגשו בקשות של מצטרפים נוספים, העתירה תימחק. לפיכך, בעצם, השופט עמית סלל לאבות המתלוננים להגיש תלונותיהם לאו"ם.
בין שלל הטענות, נטען שמדינת ישראל מסרבת לפרש את הזכות לחיי משפחה כמו שאר אומות העולם, ככוללת זכות אוטומטית לקשר ללא הפרעות והצקות של פקידות סעד ושאר גורמים שלטוניים. נטען שמדיניות "מרכזי הקשר" הנכנסת לתוקף בכל פעם שהאישה מסרבת לקשר בין האבא לילדים איננה חוקית, ושלא יתכן כי אחוז מרכזי הקשר בישראל יעמוד על 20%-25% מסך הזוגות בגירושין, בעוד בארה"ב הוא עומד על 1%-2%.
כמו כן, הפ טוענים כי חזקת הגיל הרך המקנה משמורת אוטומטית לאישה היא הוראה מפלה, אשר בוטלה בכל מדינות העולם, והגיע הזמן למחוק אותה מספר החוקים. הן המקרה לגבי הנחייה 2.5 לגבי אי העמדה לדין של מתלוננות שווא, שגם היא הוראה מפלה, המשמשת כלי לניגוח הגברים, וניתוקם מהילדים.
אם לא די בכך, נטען שבתי המשפט מפלים אבות בהטלת מזונות שערורייתיים מבלי לקחת בחשבון את הכנסות האישה, ושבכל מדינה נורמאלית, מזונות הילדים נקבעים לפי נוסחה ניטראלית המחשבת מה סך ההכנסה הפנויה בלי קשר ל"צורכי הילדים" או כושר השתכרות", והתוצאה של מדיניות שערורייתית זו היא התרוששות האבות, ניתוקם מהילדים, והתאבדויות של 200 אבות בשנה.
התלונות תתבררנה על ידי צוות מומחים לזכויות אדם בג'נבה באוגוסט 2011, ולאחריה בנובמבר 2011 יתקיים דיון פומבי במוסדות האו"ם.
