תות שגיא סטודנטית מהמחלקה לאמנות רב תחומית בשנקר שהשתתפה בסדנה מסבירה על התהליך: הדרישה היתה לקחת מסורות משחקים וטכנולוגיות של מלאכות יד עתיקות וכדומה ולעשות להם מניפולציה להווה או לעתיד. הרוב לקחו הרבה משחקים, תכשיטים וכדומה חלק בטכנולוגיה ישנה וחלק בהדפסה... אנחנו החלטנו לקחת דווקא את המסורת, שהיא משהו שקיים המון שנים ועדיין מאוד רלוונטית היום. בפועל לקחנו כלים והתחלנו לברור אותם- הגענו לתפילין וראינו שהכול נעשה היום באופן ידני לכן החלטנו לנסות לשלב בעבודה הידנית גם חלק בטכנולוגיות עדכניות שאפשר להנדס במחשב.
הבחירה לפנות דווקא לנשים היתה אמירה פמיניסטית וגם אמירה קונקרטית שיש נשים בעולם שמשתמשות בתפילין וזה פונה אליהם. "החלטנו לעשות רק תפילין אחד של היד שמכוון את הלב ועניין אותנו יותר לכוון אל הלב שלדעתנו זה יותר מתאים לנשים, כאשר כלי פולחני לנשים אמור להתאים לעולם ולעומק הנשי..."
"עשינו את זה מתוך מקום אוהב ומסור למסורת היהודית ולא מתוך מקום הורס או התרסה, אלא ניסיון לחדש וליצור שיח יהודי עדכני פמיניסטי שמכבד את המסורת והולך בשילוב ובחיבור לא מתוך רצון לנתק. עם זאת לפחות סטודנט אחד נורא התעצבן עלינו והסברנו לו שזה לא מגיע ממקום של התרסה אלא מתוך רצון לשלב ולהיות עדכניים." "בהינתן האופציה ליצור תפילין אז דווקא האופציה לפנות לנשים, כאשר חשבנו: אולי לא שחור, אולי פחות מרובע, בעיצוב ויותר עגול...
בנוסף, שנינו את הפרשיות שיש בתפילין לפרשיות עם נשים דומיננטיות כמו דבורה, אסתר ויעל ואת זה כן עשינו בעבודת יד, הטבענו בדיסקיות מתכת את השמות של הנשים והכנסנו את הדיסקיות לתוך התפילין. כשחשבנו לשים את שמות הפרשה למשל בפרשת "בנות צלפחד" שם הפרשה הוא "פנחס" והרגשנו שלא נכון לנו לרשום את השם הזה אלא את השם הנשי", סיכמה שגיא.
"פסטיבל המרקחה" של שנקר, מתמקד בשיתוף פעולה בין הפקולטות להנדסה ולעיצוב במוסד האקדמי וזכה להצלחה גדולה בשנתיים הקודמות מאז הושק ב-2013. השבוע כאמור, התקיים שבוע מרקחה השלישי בו השתתפו כל הסטודנטים משנה ג' בשנקר - הן מהפקולטה לעיצוב, הן מהפקולטה להנדסה - בשלל סדנאות מרתקות מתחומים שונים, המחברים בין דיסציפלינות ועולמות תוכן שונים.
