מרבית ההורים מוטרדים מאד ממריבות בין ילדים. כולם רוצים להיות משפחה מאושרת, שלווה, והרמונית. יש לנו פנטזיה ברורה של כיצד יתנהלו אצלנו החיים בבית. ריבים קולניים, חבטות וצרחות ו"אמא תגידי לו" ו"תעוף לי מהחדר" לא ממש משתלבים בה. הורים שילדיהם רבים, מודאגים מאד שיגדלו ויתרחקו זה מזה ושלא יהיו אחים קרובים. לכן הם מגיבים באמוציונאליות רבה למריבות ולא יודעים איך להגיב להן
אחת הסיבות העיקריות למריבות היא קנאה. קנאה נתפסת בעיני רבים לרגש מכוער, לא אסתטי, כזה שאסור שיהיה. ואיך מתמודדים? על ידי "השוואת תנאים". ילדים במשפחה נאלצים להתחרות ביניהם על אהבה, הערכה ותשומת לב ההורים, ולכן הקנאה היא בלתי נמנעת. קנאה אינה רגש פסול והסכנה אינה בעצם התחושה, אלא דווקא בניסיון לדכא אותה. אהבת ההורים, התעניינותם והשקעתם הינם צורך קיומי, ולכן המאבק להבטחתם הוא הכרחי ולגיטימי.
אהבת הורים היא כמו חשבון כסף בבנק, וכל אחד מהילדים נאבק באחר על מנת למשוך יותר מאותו החשבון. דווקא אותם הורים שמתעקשים להשוות תנאים בין הילדים גורמים ללא מודעות להגברת המתיחות ועליית מפלס המריבות בין הילדים. ילד בן עשר יכול ללכת לישון בשעה שונה מאחיו בן השש. אם מאלצים אותו ללכת לישון באותה השעה בדיוק אחיו הקטן ירגיש מקופח, ובצדק.
לילדים בגילאים שונים יש צרכים שונים, ושוויון מלאכותי יוצר קיפוח. ההורים צריכים להבהיר לילדים שאין מדובר ב"איפה ואיפה" אלא בהבדלים בפער הגילאים ובמלוי צרכים משתנים בין האחים כשברור שהאח הגדול יקבל פרסים שונים על ההצלחה בהתאם לגילו בניגוד לאחיו הקטן ממנו במספר שנים. התערבות יתר במריבות בין אחים האחד לטובת אחד הצדדים מגבירה את קנאת האחים ויוצרת תחושות של טינה ותסכול כלפי ההורים. מריבות בין אחים הן לעתים קרובות דרך לנסות לזכות בהתייחסות ההורים, להכריח אותם להתערב ולעמוד לצידו של אחד האחים.
מה נכון לעשות?
המנעו מהתערבות ונקיטת עמדה, וכאשר הלהבות עולות ולא ניתן עוד לעמוד מנגד, הסתפקו בהפרדת כוחות מבלי לשפוט איזה מי מהצדדים הוא האשם או הקורבן. כהורים אינכם מחזיקים בכובע השופט או הדיין, אתם בהחלט יכולים לעזור לילדכם למצוא דרכים ליצור ביניהם משא ומתן, יכולים לעזור להם למצוא דרכים לפתרון מחלוקות, אך להמנע בכל מחיר מנקיטת עמדה לטובת אחד הילדים.
אם ישנו מצב המסכן את הילדים כדאי להתערב כך: לתאר את מה שאתם רואים: "אני רואה שאתם כועסים מאד ועומדים לפגוע זה בזה", ולהפריד בין הילדים ללא נקיטת עמדה: "לא בטוח לכם להיות יחד. אתם זקוקים לפסק זמן כדי להרגע וכל אחד הולך לחדרו שלו".
בדקו עם עצמכם האם אתם מקנים לילדיכם את תשומת הלב הראויה גם ב"זמני שגרה" ולא מקנים את תשומת הלב רק במקרים של מריבות ומתיחות בין האחים או כאשר אחד הילדים משדר סימנים של מצוקה.
הימנעו מהשוואות בין האחים. חשוב לדעת שהשוואות חוזרות ונשנות בהן הילד מוצג כפחות מוצלח מאחיו משדרות מסרים עמוקדים של אכזבה ודחייה. המנעו ככל האפשר מהצמדת תגיות לכל ילד בהתאם לאופיו- "הקטן הוא מקסים אך ידוע כעצלן כרוני, ולעומתו הגדול פיקח אך חצוף ולא ממושמע".
הגדרת תפקידים יעודיים ומוגדרים במשפחה יוצרים תחושת תחרות או קיפוח שתבוא לידי בטוי בהגברת המתחים והכעסים בקרב הילדים.
הימנעו מהשוואת תנאים בין האחים. כדאי להבהיר לילדים שכל אחד הוא אדם נפרד שעומד בזכות עצמו ומקבל ע"פ צרכיו, גילו ונתונים אחרים השונים מאלו של אחיו.
בדקו למי מהילדים אתם נוטים לספק תשומת לב גדולה יותר וצרו "העדפה מתקנת" ובלו זמן איכות עם השני. המנעו מחלוקה של "ילד של אמא" - "ילד של אבא" להתקבע במשפחה.
תנו דוגמא אישית. אם ילדיכם רואים שאתם מתנהלים מול אחיכם באהבה, בכבוד ובנועם הם ייקחו מכך מודל ליחסי אחים חמים שיופנמו עם הזמן.
הרבו בפעילות משפחתית מהנה ולא תחרותית. אם יש במשחק תחרות, השתדלו שהיא תהיה ביניכם ובין הילדים כדי לחזק את הקואליציה והשותפות שבין האחים.
זכרו: מריבות בין אחים הן פונקציונאליות ומשרתות מטרה חשובה: הן בית הספר הטוב ביותר להתמודדות בינאישית וסיטואציות חברתיות. אחים לומדים כיצד להתנהל מול משברים, טכניקות למשא ומתן, מהות הפשרה. כל זאת בתוך חיקה החמים, המגונן והמאפשר של המשפחה.
הכותבת, קרן יטיב, היא מנחת קבוצות הורים בכירה במרכז להורות ומשפחה במכללת סמינר הקיבוצים
