בניגוד לעורכי דין, יועץ התקשורת המייצג עורכי דין אינו חייב להיות בעל השכלה פורמאלית בתחום, או לעבור בחינות כלשהן וכך אנו נתקלים לא פעם ביועץ תקשורת ש(אולי )יודע לכתוב ולדברר היטב, אך למרבה הצער איננו מודע לכללי האתיקה של לשכת עו"ד ובכך עלול לגרום לעורך הדין נזק ולהביא אותו, חלילה וללא כוונה רעה, לבית הדין המשמעתי של לשכת עו"ד.
לגבי שימוש ביועץ תקשורת או יחצ"ן קבע וועדת האתיקה (את 268/06 ): "האפשרות להביא מידע מקצועי לציבור, שינוי כללי האתיקה ויחס סובלני של הלשכה לפרסום ומהפכת התקשורת הביאו לכך שיותר עורכי דין פונים לתקשורת ומנצלים אותה לטובת לקוחם וענינו המקצועי ובבד בבד נעשה כתוצאה מכך פרסום לאותו עורך דין. בעולם התקשורת נהוגים כללי משחק שלא כל עורכי הדין יודעים לעשות בהם שימוש או אין להם את הזמן להשקעה הדרושה. כפתרון יש הפונים לקבל שירות בתשלום מאיש מקצוע בתחום שיקרא להלן: יחצן - איש יחסי ציבור. היחצן מטפל בהבאת מידע מקצועי על אותו עורך דין לתקשורת.
כללי הפרסומת אינם אוסרים על העסקת יחצן. עם זאת, העסקת יחצן אינה פוטרת את עורך הדין מחובותיו האתיות ועליו להדריך את היחצן במגבלות האתיקה החלות עליו כגון: שמירת סודיות, חסיון וכללי הפרסומת."
מן הדברים עולה באופן ברור כי האחריות לשמירה על כללי האתיקה הינה של עוה"ד ולא של איש היח"צ, מאחר והוא זה הבקי בכללים אלה. כמי שנושא באחריות, על עורך הדין לוודא כי כל מידע היוצא לתקשורת, עומד באופן מלא בכללים, בכדי למנוע תקלות או פגיעה בלקוחותיו.
עריכת הדין מטבעה הינה מתן שירות מקצועי ומיטבי ללקוח ולפיכך, הכלל הראשון במעלה שחייב להציב לעצמו איש יחסי הציבור הוא הגנה לא רק על מטרות עורך הדין, אלא גם על מטרותיהם של לקוחותיו. כללי האתיקה קובעים כי "אסור לעורך דין להתיר לאיש יחסי הציבור שלו לפרסם את סודות לקוחותיו ללא קבלת הסכמת הלקוח". כללי האתיקה אינם משאירים מקום לפרשנות – ההגנה על הלקוח עולה בחשיבותה על יחסי הציבור למשרדו של עו"ד. כלומר – מעבר למהלך הברור והמתחייב של קבלת הסכמתו של הלקוח לפרסום הדברים, יש לשקול היטב אם קידום משרד עורך הדין אינו גורם נזק למטרות הלקוח.
דוגמא נוספת שכללי האתיקה קובעים היא כי ציון תואר אקדמי (שאינו במשפטים) הינו חשוב ומעיד על השכלתו הרחבה של עורך הדין, אך מאידך יש למנוע מצב של חשש להטעיית הצבור ולכן עורך דין הנושא גם תואר דוקטור לרפואה או לפילוסופיה (כדוגמא) אינו יכול להציג עצמו בהודעות לתקשורת, או בפרסומים שונים, כבעל תואר שלישי במשפטים. עורך הדין צריך להקפיד על כך במידה ומצוין תואר הדוקטור, יצוין גם התחום בו ניתן התואר. לדוגמא: פלוני אלמוני, עו"ד, דוקטור (בפילוסופיה).
בעיה נוספת שעלולה להתעורר בעבודה עם יועצי תקשורת היא הגדרת ההתמחות של המשרד. כללי האתיקה קובעים: "ציון כי עורך הדין "מתמחה בתחום מסוים" או "מומחה בתחום מסוים." הינו אסור. לא פעם, כאשר יועץ תקשורת מבקש לקדם כתבה או ראיון עם עורך הדין שהוא מייצג ב כלי תקשורת כזה או אחר, הוא מציין כי עוה"ד הינו מומחה ל... וכך, מבלי כוונת זדון כמובן, גורם יועץ התקשורת ללקוחו לבצע עבירה אתית.
לגבי מאמרים, מותר לעורך הדין לפרסם, גם באמצעות יועץ התקשורת העובד עמו, מאמרים בכלי התקשורת השונים- עיתונות לסוגיה, אתרי אינטרנט וכו'. המאמרים, מטבע הדברים, יעסקו בתחומים הקשורים לתיק זה או אחר בניהולו או לתחומים הקשורים לעיסוקו המקצועי כשהדגש הוא על פרסום המאמרים ללא תשלום.
כלומר - כלי התקשורת המעוניין לפרסם את המאמר בשל המוניטין או הידע המקצועי של עורך הדין, יעשה זאת מתוך עניין לציבור קוראיו ולא מכיוון שעורך הדין שילם כסף עבור הפרסום.
בכל מקרה, על החשיפה התקשורתית להיעשות באופן שיכבד את המקצוע ויש להיזהר שלא לעסוק בשידול אסור "בן השורות". לפיכך אין לפרסם במאמר את דרכי יצירת הקשר עם עורך הדין, כותב המאמר, אך מותר לציין בסופו דרכי יצירת קשר עם מערכת העיתון או האתר, לפניות ושאלות.
בחלק מכלי התקשורת הארציים, הכתבים המכסים את התחום הינם עורכי דין או בעלי השכלה משפטית ומודעים לכללי האתיקה, אולם חשוב לזכור כי גם במקרה של פנייה אליהם, ובוודאי במקרה של פנייה לעיתונאי שאינו בעל הכשרה משפטית, האחריות הבלעדית לעמידה בכללי האתיקה הינה של עורך הדין והוא זה שצריך לשמש כ"מסננת" האחרונה לפני העברת המידע לתקשורת. אין ספק שעבודה עם יועץ תקשורת הבקיא בכללי האתיקה ופועל בהתאם להן יוכל לסייע בקידום משרד עורך הדין, תוך הימנעות מפגיעה בלקוחותיו.
אופיר שפיגל הינו מנהל משרד יחסי הציבור "אופיר שפיגל תקשורת וקשרי ממשל" המלווה מספר משרדי עו"ד.
