תהליך זה משתלם לשני הצדדים. עבור המדינה יש כאן אפשרות לקבל בחזרה כספים, שבלעדי תהליך זה, סביר להניח שהיא לא היתה מקבלת וגם אם כן, נניח והיתה מצליחה למצוא אותם דרך חקירות שונות ומשונות, אזי שזה היה לוקח זמן ועולה למדינה כסף רב. לנישומים, קרי לאזרחים שלא שילמו מסים על אותן הכנסות, זה משתלם מאחר וכך הם נמנעים ממצב בו המדינה רודפת אותם ומתייחסת אליהם כמו עבריינים, ובמידה והם נתפסים אשמים, אזי שהנזק מבחינתם גדול הרבה יותר.
לפני שניכנס לפרטים כיצד התהליך מתבצע ומי יכול לעבור אותו, חשוב להבהיר, ההון השחור נחשב לכסף אבוד מבחינת המדינה. על פי הערכות, מדי שנה מתגלגלים בישראל לפחות 50 מיליארד שקל הון שחור, זה 21 אחוז מהתמ"ג. כספים אלה, לא רק שהמדינה לא נהנית מהם, פעמים רבות הם משמשים ארגוני פשע, מה שאומר שמידת הנזק שנגרמת למדינה כתוצאה מאותם כספים, היא עצומה.
כיצד מבצעים גילוי מרצון
על מנת להיכנס להליך של גילוי מרצון, יש לפנות לרשויות המס, ניתן לעשות זאת גם באופן אנונימי, (בתום התהליך, יתפרסם שמו של הנישום שהגיע להסדר עם רשויות המס) אז נבדק מה מידת החובות שיש לנישום כלפי רשויות המס. חשוב להבהיר שהפנייה יכולה להיעשות רק במקרים שהיא בתום לב, כנות, וכאשר אין חקירה או בדיקה בנושא של הנישום במס הכנסה.
כלומר אם מס הכנסה החל כבר בבדיקה, לא ניתן להיכנס להליך של גילוי מרצון. ההיגיון בכך הוא, שרק מי שטעה או פעל בתום לב יוכל ליהנות מהתהליך ולא כל אחד. כך אנשים שפעלו בניגוד לחוק במוצהר, לא יוכלו ליהנות מהליך זה.
באילו סכומים ניתן להיכנס להליך
מנגנון נוסף שמונע מכל אחד להיכנס לתהליך גילוי מרצון, הוא הגבלות על סכומי הכסף שנקבעו בהליך. רשויות המס בישראל קבעו שבהליך, יכולים להיכנס רק מי שההון הלא מדווח שלהם הוא עד 2 מיליון שקל וסכום המס שעליהם לשלם הוא עד חצי מיליון שקל. עליהם להגיש דו"חות שמבהירים שאכן מדובר בסכומים אלה ולא בסכומים אחרים.
ההסבר לסכומים אלה הוא, שכך רק אנשים שבאמת פעלו בתום לב יוכלו להיכנס ולא אנשים שגלגלו מיליוני או עשרות מיליוני שקלים, יוכלו להיכנס להליך ולנקות את שמם דרכו. אלה יצטרכו להתמודד עם ההשלכות של מעשיהם.
על פי הערכות מתהליך של גילוי מרצון אמורה המדינה להרוויח למעלה מ-10 מיליארד שקל. זה אומנם לא מחזיר את כל הסכום שהמדינה מאבדת כתוצאה מההון השחור, אך עדיין זה סכום מכובד מאוד.
