התכנית חלה על שטח המיועד למגורים עוד בתכנית המתאר הראשונה לחיפה משנות השלושים. על השטח חלה תכנית איחוד וחלוקה לשכונת מגורים מק/ 1571 שאושרה בשנת 2001. תכנית זו קבעה את תוואי הדרכים, תוך חיבור השכונה לשכונות קיימות גובלות, את ייעודי השטחים ואת הקצאות השטחים לצרכי ציבור ואת החלוקה למגרשי המגורים בהתאם לבעלויות.
התכנית החדשה מציעה שינוי סווג ממגורים א' למגורים ב', תגבור זכויות בנייה מ60% בתכנית המאושרת ל-85% בנייה, תגבור שטחי השירות וקביעת תקן מחייב לחנייה. סה"כ מוצעות כ-850 יחידות דיור בצפיפות של כ-11 יחידות דיור לדונם.
הבינוי המוצע מדורג במבנים בני 5 קומות מגורים +עליית גג + 1-2 קומות לקומת עמודים, מחסנים וחנייה. סה"כ גובה המבנים לא יעלה על
לתכנית הוגשו 274 התנגדויות, אשר עיקרן בקשה לבטל את התכנית ולהשאיר את הגבעה המיוערת כטבעה כריאה ירוקה ובה מגוון עצים ובעלי חיים, המסייעת בסינון מפגעי זיהום אויר ורעש והמשמשת נוף ירוק קרוב לכל השכונות המקיפות אותה. עיקר נימוקי ההתנגדות נסבו על נושאים של איכות החיים והסביבה, המושפעת מעומס תחבורתי, זיהום אויר ורעש, מטרדי בנייה, והשינוי הנופי מגבעה ירוקה לגבעת בטון. כמו כן ציינו המתנגדים את הנושא הכלכלי המתבטא בירידת ערך הדירות כתוצאה משילוב כל הגורמים יחדיו.
הועדה אשרה את התכנית בתנאים, תוך קבלת חלק מההתנגדויות. הועדה סבורה כי התכנית מנצלת באופן יעיל קרקע המיועדת לבנייה לצורך תוספת דירות למגורים בחיפה במגוון סוגים וגדלים, במטרה לאפשר רווחת חיים גבוהה יותר בחיפה ולעודד בכך צמיחה דמוגרפית בעיר. הועדה ציינה כי גם שכונות המתנגדים המקיפות את גבעת זמר היו בעבר שטחים ירוקים. פיתוח אורבאני משמעו, לעיתים, ניצול שטחים המיועדים לבנייה על פי תכניות מאושרות, גם אם הם מהווים היום "ריאה ירוקה" בתוך העיר על מנת לצמצם את מימדי פרוור העיר תוך פגיעה בשטחים פתוחים ירוקים חוץ עירוניים . בכך עונה התכנית על מגמות ציפוף הבנייה בערים כפי שבאות לביטוי בתכנית מתאר ארצית תמ"א 35 ובתכנית מתאר מקומית תמ"מ 6 .
התכנית הוכנה ביוזמת הועדה המקומית חיפה ובעריכת משרד מהנדס העיר, אדריכלית רוני גיל פלמוני.
