מקובל לחשוב כי נטייה לחרדה כרוכה ברגישות יתר - מכיוון שאדם חרדתי נוטה לחשוש ולחוש מאוים בקלות יחסית. אך מחקר חדש באוניברסיטת תל אביב, מעלה כי ייתכן שהחרדה אינה נובעת מעודף רגישות אלא להפך. כך טוענת הפסיכולוגית והדוקטורנטית טל פרנקל מביה"ס למדעי הפסיכולוגיה וממרכז אדלר למחקר בהתפתחות הילד ופסיכופתולוגיה, במחקר שהיא מבצעת בהנחייתו של פרופ' יאיר בר חיים
במסגרת מחקר על עיבוד בהלה במוחותיהם של אנשים חרדתיים ושאינם חרדתיים, בחנו החוקרים את פעילות המוח בעת חשיפה לגירויי בהלה. בדיקת הפעילות החשמלית במוח באמצעות EEG הראתה דווקא עוררות פחותה אצל החרדתיים, בהשוואה לקבוצת הנבדקים שאינם חרדתיים. תוצאות המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת Biological Psychology.
"משמעות הממצאים היא שהנבדקים הנוטים לחרדה היו פחות רגישים לשינויים דקים בסביבתם," מסבירה פרנקל. "ייתכן שלאנשים חרדתיים יש יכולת מופחתת להערכת איומים, הנחוצה לתהליך יעיל של קבלת החלטות וויסות תגובות הבהלה – ולכן הם מגיבים בעוצמה מוגברת לאיומים קלים יחסית. לאנשים שאינם חרדתיים יש כנראה מערכת תת-הכרתית של התראה מוקדמת, שמאפשרת להם להתכונן לאיומים המתהווים. במילים אחרות: החרדתיים מופתעים על ידי גירויים מבהילים שחבריהם הבלתי-חרדתיים כבר הספיקו לקלוט, לנתח ולקטלג על פי רמת האיום הנאותה."
מדידת החרדה בתת מודע
"אנשים חרדתיים מעבדים גירויים באופן משוחד," מסבירה פרנקל. "דברים שאדם שאינו חרדתי מעבד באופן אוטומטי ופוטר כבלתי מזיקים, מוגדרים כאיום אצל האדם החרדתי. רוב המחקרים מודדים תגובות התנהגותיות לגירויי בהלה, ולכן הם קובעים כי האדם החרדתי רגיש יותר."
כדי לקבל תמונה מדויקת יותר של התגובות העצביות וההתנהגותיות גם יחד, בחרו החוקרים בנבדקים מתוך קבוצה של 240 סטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטה. בעזרת מדד שפילברגר לתכונות חרדתיות, הם זיהו 10% מכל צד של הקשת – החרדתיים ביותר, ואלה הסובלים מחרדה פחות מכולם. נבדקים אלה השתתפו בשלב הסופי של המחקר.
בתחילה מדדו החוקרים תגובות התנהגותיות לגירויי בהלה. למשתתפים הוצגה סדרת תמונות של אדם מבוהל – ברמת בהלה הולכת וגוברת, כאשר דרגת הבהלה הוגדרה מראש באחוזים. החרדתיים שבין הנבדקים קלטו את הבהלה מוקדם יותר: הם זיהו שהאדם בתמונה נראה מבוהל כבר בדרגה של 32%, בעוד שהבלתי חרדתיים זיהו זאת רק ברמת בהלה של 39% בממוצע.
אך לדברי פרנקל, בדיקות ה-EEG הראו תמונה שונה. כדי לבחון את תגובת המוח במקביל לתגובה ההתנהגותית, מדדו החוקרים את גלי המוח בעת הצפייה בתמונות. התברר שברמת התת-מודע ביצעו הבלתי-חרדתיים עיבוד עמוק של גירוי הבהלה, שהשפיע על התגובה ההתנהגותית, בעוד שהחרדתיים לא עשו זאת.
פיצוי על מוח "רגיש פחות"
"בבדיקת עומק מתברר שאנשים בלתי-חרדתיים פשוט יכולים להרשות לעצמם להיות רגועים יותר בעת קבלת ההחלטה: האם להגדיר גירוי מסוים כאיום, או לא?" מסבירה פרנקל. "ייתכן שהכול נובע מרמת ההכנה. אדם שאינו חרדתי נהנה מהתראה מוקדמת בנוגע לגירוי, מכיוון שהתת-מודע שלו מבחין בשינויים דקים בסביבה לפני שהוא מבחין באיום באופן מודע. לאנשים חרדתיים אין הכנה כזאת, ולכן תגובתם חריפה יותר – כאילו שהאיום התנפל עליהם מאחור."
"על פי תוצאות ה-EEG, מה שנראה כרגישות יתר ברמה ההתנהגותית הוא בעצם ניסיון של האדם החרדתי לפצות על חסר ברגישות התפיסתית," היא מסכמת.
