"שירי החיילים", אותם שירים עממיים ששרים החיילים במהלך שירותם הצבאי, מציגים לאורך כל שנות קיום המדינה את הדימוי של הלוחם הגבר כדימוי דומיננטי ובעל השפעה, ואת דמות האישה כאובייקט שליטה שתפקידו לשרת את המנגנון הצבאי הגברי, כך עולה מעבודת הדוקטורט החדשה של חיה מילוא, שתקבל את תואר הדוקטור שלה ביום ד' (23.5.12) בטקס החגיגי של אוניברסיטת חיפה. "למרות השינויים החברתיים הגדולים שעברה החברה הישראלית, דימוין של החיילות לא השתנה כמעט במהלך כל שנות קיומו של צה"ל", אמרה ד"ר מילוא.
המונח שירי חיילים מתייחס לשירי עם קצרים, המתחברים על ידי החיילים עצמם, בדרך כלל על בסיס פזמונים מוכרים. בדוקטורט הנוכחי, שנערך בהנחיית פרופ' חיה בר יצחק מהחוג לספרות עברית והשוואתית, בחנה ד"ר מילוא לא פחות מ-683 שירים כאלה, שהתחברו משנת 1940 ועד לשנת 2008.
החוקרת הבחינה במחקר בין "שירי חיילים", שהתחברו על ידי חיילים-גברים ו"שירי חיילות", שהתחברו על ידי חיילות-נשים. המסקנה הראשונה והמפתיעה של החוקרת היא שלמרות שנראה כי מדובר בשירים "פשוטים ופשטניים", מדובר בטקסטים מורכבים, בעלי תחכום לשוני (תחבירי וסמנטי) ומורכבות רעיונית.
כאמור, מהמחקר עולה כי למרות השינויים הרבים שהתרחשו בחברה הישראלית בכל הקשור למעמד האישה, שירי החיילים לאורך שבעה עשורים לא מראים שום שינוי: בשירים אלה המודל הגברי של הלוחם הוא עדיין המודל הדומיננטי, בעל העוצמה ובעל ההשפעה הגדולה ביותר הן עבור גברים והן עבור נשים.
בשירי החיילות, לעומת זאת, לא נמצאה לו מקבילה של מודל נשי דומיננטי. דווקא משירי החיילות עולה כי הנשים עצמן רואות במודל הגברי של הלוחם מודל לחיקוי, בעיקר עבור לוחמות. עבור אחרות הדימוי הנשי המוחלש שעולה מהשירה רק מזרז אימוץ של אותם סטריאוטיפים שליליים על נשים.
לדברי החוקרת, מגמה זו מתעצמת דווקא ככל שתפקידי לחימה ופיקוד נפתחים יותר ויותר לנשים, כשכניסתן של נשים למקצוע הלחימה הביא להקצנת הדימוי הנשי בשירי החיילים, "תגובות רוויות באלימות מילולית ובזעם נמצאו בעיקר כלפי נשים התופסות בצבא עמדות כוח ושליטה", ציינה ד"ר מילוא. לדוגמא שירים המציגים אונס של קצינה כעונש, כ"טריפ של כוח" וכטקס של השפלה.
"השיר יוצר אקלים שבו מין ואלימות נכרכים זה בזה כתגובה מובנת, אם לא לגיטימית, של הלוחם הנוקם הנמצא 'מעל החוק', ואווירה חברתית שבה איום בטרור מיני ובתוקפנות מינית נתפסים כלגיטימיים במסגרת השיח הגברי הצבאי. הסכנה בשירים אלו נובעת מכך שהיות שהצורה המוזיקלית נחשבת כבידור, היא מבודדת מהגבלות מוסריות או תרבותיות הקשורות בשיח מילולי ", ציינה.
מגמה נוספת שמצאה ד"ר מילוא היא שבעשור האחרון קיימת מגמה של הקצנה והחרפה בביטויי האלימות כלפי סמכות. לדבריה, איחולי מוות, שריפה, מחלות או נכות קשה הנגרמת מאלימות פיזית הינם חלק ממסכת הקללות הנשמעת כדרך שבשגרה כלפי סמכות בלתי אהודה ולעיתים המרירות והשנאה כלפי הסמכות גולשת למסכת של תגובות אלימות, מילוליות ופיזיות, בעיקר כתגובה למצבי עימות או כתגובה לעלבון אמיתי או מדומה.
"שפת השירים בוטה, אלימה, מוחצנת ונטולת עידון, מביעה את התחושה של הלוחמים שהם 'מעל החוק' או 'מחוץ לחוק'. השימוש באלימות אינו מוגבל לאויב בלבד והוא בא לידי ביטוי בעיקר ביחסם של הלוחמים כלפי ה'אויב מבית'. במונחים פרוידיאנים, שירי הצבא הרשמיים הם השירים שמהווים את המצפון של החברה הישראלית לאורך השנים. שירי החיילים לעומת זאת ממלאים את תפקיד התת מודע – בשירים אלה קיים החופש לספר גם את מה שמוכחש ולא מסופר בצורה גלוייה", סיכמה ד"ר מילוא.
