עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און פנו היום לשר התמ"ת שלום שמחון, בדרישה להשלמת החקיקה בענין צעצועים וחומרי נפץ מסוכנים. עורכי הדין בר-און וכהן מסבירים, כי גם בחג הפורים השנה נפצעו ילדים מפיצוצי חזיזים ונפצים. פיצוצים אלה גרמו בישראל בשנים האחרונות, בפועל, לקטיעת איברים, חדירת רסיסים, ואף לעיוורון במקרים של פגיעות באזור הפנים
כך למשל, מזכירים עורכי הדין את פציעתו אתמול של ילד בן 8 מטבריה מנפץ בגודל 30 ס"מ, שהתפוצץ בידו. הילד מאושפז כשהוא סובל מפציעה בעינו ובאפו, והינו צפוי לעבור סידרת טיפולים מסובכת.
לטענת עורכי הדין בר-און וכהן, החקיקה הקיימת כיום משולה ל"אות מתה", ודומה, כי אינה מרתיעה. הראייה : משנה לשנה גוברת הפצת צעצועי הנפץ, ונגישותם לכל דורש, ובהתאמה – עולה מספר הנפגעים.
כפי שמסבירים עורכי הדין בר-און וכהן, כיום נאסר ייצור, ייבוא ומכירה של צעצועים וחומרי נפץ מסוכנים, מכוח צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (איסור ייצור, ייבוא ומכירה של צעצועים מסוכנים), תשמ"ז – 1986, וחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח – 1957. הצו האמור קובע, כי "לא ייצר אדם, לא ייבא, לא ימכור, לא יחזיק ולא יעביר לאחר צעצוע מסוכן בכל דרך מדרכי ההעברה, במהלך עסקו".
אלא, שהלכה למעשה – כמעט שלא נאכף הצו האמור בידי הפקחים העירוניים או בידי משרד ה- תמ"ת, כממונה על חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים.
עורכי הדין בר-און וכהן מפנים להצעת חוק פרטית, אשר אושרה כבר בשנת 2008 בקריאה טרומית, לפיה יוגדר המסחר והשימוש בצעצועים מסוכנים כעבירה פלילית, אשר בצידה עונשי מאסר כבדים : עונשים של 4 שנות מאסר על המשחקים בצעצועים מסוכנים, ו- 7 שנות מאסר על יצרנים, יבואנים ומפיצים.
הצעת החוק שעברה מתייחסת באיסור המסחר וההחזקה ל"צעצועים, אשר השימוש המקובל בהם עלול לגרום למשתמש או לבני אדם אחרים נזק גופני או לסכן את בריאותם או לגרום להם הטרדה".
החוק מגדיר את החומרים כ"צעצוע הפולט אש, צעצוע נפיץ הגורם להתפוצצות, צעצוע שנועד לגרום לגירוי או עיטוש, וצעצוע שהוא חיקוי של כלי ירייה, או נראה ככלי ירייה, אלא אם עמד בתקן שקבע שר המסחר והתעשייה."
עורכי הדין בר-און וכהן מסבירים, כי על אף חלוף ארבע שנים (!) מאז אישורה של הצעת החוק והעברתה לועדת חוקה חוק ומשפט, טרם הושלם הליך חקיקתו. זאת, למרות שהממשלה לא התנגדה לחוק.
עורכי הדין בר-און וכהן טוענים, כי האפשרויות העומדות כיום בפני נפגעים – תביעת היצרן, היבואן, המוכר והמחזיק של הצעצועים המסוכנים בעילות שונות (רשלנות, הפרת חובה חקוקה ועוד) - אין בהן כדי למגר את התופעה המסוכנת.
במצב דהיום ניתן גם להטיל אחריות על הרשות המקומית ו/או המדינה בגין אי אכיפה מספקת של הצווים והוראות משרד התעשייה. אמנם ניתן לתבוע גם את המשתמש, ואם הוא קטין – את הוריו, על החזקה ו/או שימוש בצעצועים מסוכנים כגון נפצים. אמנם ניתן לתבוע את בית הספר ברשלנות ו/או באי אכיפה של הוראות משרד התמ"ת אם הפגיעה אירעה לתלמיד בזמן שהותו בבית ספר כלשהו. אמנם ניתן לתבוע גם את חברת הביטוח בה מבוטחים כל ילדי ישראל החל מגיל חינוך חובה (לרבות גן ילדים) בפוליסת ביטוח תאונות אישיות. ועדיין אין בכך די.
עורכי הדין בר-און וכהן מדגישים, כי התופעה מתרחבת משנה לשנה, לא רק במגזר היהודי ולא רק לקראת חג הפורים, ומספר הנפגעים עולה בהתמדה מדי שנה. כך למשל, גם בחג הקורבן המוסלמי נפצעים רבים מנפצים וחזיזים.
לטענת עורכי הדין, רק הגדרת מעשים אלה כעבירות פליליות, וקביעת עונשי מאסר כבדים, יהא בהם כדי לתרום משמעותית לצמצום מימדי התופעה. בהיעדר ענישה מתאימה ואמצעי אכיפה הולמים – צפויים הנזקים הכבדים של הנפגעים מכך – לחזור ולהתרחש, פעם אחר פעם.
בהיעדר חוק מרתיע, מסתברת מלחמת המשטרה בצעצועים לא חוקיים ומסוכנים – כמלחמה סיזיפית. עורכי הדין מציינים, כי גם לפי היהדות חל איסור על שימוש בנפצים. התורה מצווה על שמירת הנפש והגוף ("ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"). במכתבם הפנו עורכי הדין בר-און וכהן גם לפסיקותיהם של הרמב"ם והשולחן הערוך , לפיהן "כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצוות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה, שנאמר: השמר לך ושמור נפשך".
כמו כן ציינו, כי לא אחת יצאו פסקי הלכה בציבור החרדי, המתירים להחרים נפצים וחזיזים מהילדים, כמו גם לחייב באחריות לנזק את הורי הילד שהזיק. יש מבין הרבנים החרדים שאף התירו בעבר להסגיר את המחזיקים והסוחרים בנפצים למשטרה. עורכי הדין בר-און וכהן קראו לשר התמ"ת להפעיל את סמכויותיו, בהקדם האפשרי, על מנת שהמעוות יתוקן.
