הקרנבל הגדול / ד"ר עו"ד רן מובשוביץ'
תרבות המינויים בשירות הציבורי נמצאת בשפל שאף הציניקנים הגדולים לא פיללו לו. אזרחי ישראל נתקלים בתדירות הולכת וגוברת, בסיפורים מוזרים ומשונים על מינוי בעל משרד פרסום ליו"ר רשות השידור, על פקידים מקצועיים במשרד החינוך שממליצים על מתן תמיכה למוסדות שהם עצמם עובדים בהם, על מינויים וקבלה לעבודה של קרובי משפחה לבכירים במערכת המשפט ועל ניסיון למנות לתפקיד ניהולי בכיר בחברה ציבורית (עמידר) מי, שלטענתו שלו, נמצא במצב נפשי קשה ונזקק לטיפול פסיכיאטרי שוטף. קשה להאמין, אבל האמור לעיל, כידוע למצויים בעובדות, הוא רק קצה קצהו של הקרחון.
בתי המשפט במדינת ישראל קבעו, שדי בהימצאות נושא התפקיד במצב של חשש ממשי בדבר ניגוד עניינים, ללא צורך שיוכח ניגוד עניינים בפועל כדי לפסול את המינוי. אלא שחגיגת המינויים נמשכת והעוסקים במלאכה מיתממים ומתחבאים מאחורי עובדת החיים המצערת - שקשה להוכיח שלסבתא יש גלגלים, מבלי להתייחס להלכה שנקבעה בפסיקה ענפה.
הטיפול במנויים לקויים הוא נושא פופולרי בחוק הישראלי. המחפש החרוץ ימצא איסור על משוא פנים וניגוד עניינים כמעט בכל דבר חקיקה שיוצא את שערי בית הדפוס הממשלתי. למעשה, כבר אבותינו , יוצרי המשפט העברי, קבעו איסור על ניגוד עניינים בשירות הציבורי והתפלפלו גם בשאלה קשה מאין כמוה: כיצד ניתן למנות דיין בקהילה יהודית קטנה אשר מורכבת למעשה ממשפחה אחת גדולה? הרי כל דיין שימונה יהיה בקרבה משפחתית לאחד מבעלי הדין, לפחות.
התייחסותה המקלה של מערכת המשפט מביאה לכך שאין בקרב מקבלי ההחלטות מורא וחשש מתוצאת מינויים לקויים ומביקורת שיפוטית, מכיוון שהביקורת השיפוטית נמנעת, בדרך כלל, מהטלת סנקציות קשות בתחום זה. כשאין מורא בנמצא, כשאין מקל אלא רק גזר, וגזר טעים, מסתבר, החגיגה הופכת לקרנבל של ממש, קרנבל של מינויים פוליטיים וכלכליים על חשבוננו.
העובדות מדברות בעד עצמן, וישראל הגיעה בשנים האחרונות למיקום "מכובד" במדדי השחיתות המתפרסמים ע"י גופים בלתי תלויים.
כל אותם גורמים ואישי ציבור האחראים ופועלים למינויים של אנשי מפתח ומקבלי החלטות בשירות הציבורי צריכים להפנים שאין למנות לתפקיד ציבורי מי שקיים ולו חשש סביר שמשרתו זו נמצאת בניגוד עניינים מתמשך עם אינטרס אישי שלו. מבחן החשש הסביר והאפשרות הממשית הקיימת למשוא פנים – הוא המבחן הקובע לתקינות המינוי.
הציבור בישראל רשאי וזכאי לצפות שפקידי השירות הציבורי, שהם נציגי המדינה למעשה, יפעלו בעניינו ללא משוא פנים וללא דעה קדומה תוך שקילת שיקולים ענייניים לגופו של דבר ובנאמנות מוחלטת לאינטרס הציבורי בלבד.
על פקידי הציבור לפעול ברוח אמרתו של נשיא בית המשפט העליון א. ברק : "הרשות הציבורית היא נאמן של הציבור. משלה אין לה ולא כלום. כל שיש לה, למען הציבור יש לה". עמידה על המשמר בתחום המינויים בשירות הציבורי ויישום עמדת הפסיקה באופן נחרץ יותר תשקם את אמון הציבור במערכות השלטון כולן.
