כתב האישום הוגש לאחר חקירה משותפת של חקירות מכס ומע"מ חיפה והצפון, יחידת יהלום של רשות המסים, ולהב 433 במשטרת ישראל.
על פי כתב האישום, סידורוב וזגיר פעלו יחד בהתארגנות פלילית בין השנים 2011 ועד 2015, במסגרתה הפיצו חשבוניות פיקטיביות בהיקף של למעלה ממיליארד שקלים, תמורת עמלה של 10% מהסכום בכל חשבונית, וניכו מס תשומות פיקטיבי בהיקף של יותר מ-80 מיליון ש"ח.
בכך גזלו מקופת המדינה לפחות 150 מיליון שקל ובנוסף, העלימו הכנסות וסייעו לאחרים להעלים הכנסות בהיקף של כ-743 מיליון שקלים; כל זאת, כאשר על פי המידע הרשמי המצוי בידי הרשויות, סידורוב הוא פושט רגל העובד מאז שנת 2010 כשכיר בחברת 'גרוסמן', אחת מהחברות שקיזזה חשבוניות פיקטיביות מול ההתארגנות הפלילית שלו ואילו על זגיר אין מידע כלל ולמעשה, אין רישום כי קיבל אי פעם משכורת משום גוף רשמי במדינה.
"קופים" ממזרח אירופה
על פי עובדות כתב האישום, השניים הקימו שורת חברות קש והעמידו בראשן "קופים" – חברים, אנשי שטח ואזרחים ישראלים שהתגוררו במזרח אירופה במשך רוב התקופה, ושאותם הטיסו במיוחד ארצה על מנת לרשום את החברות על שמם ולבצע פעילויות בחברות. השניים שכרו משרדים על שמם של אנשי הקש, ואף שכרו פקידות שיישבו במשרד כדי ליצור מראית עין של עסק לגיטימי. הלקוחות – בעלי חברות עם פעילות עסקית אמיתית בהיקפים גדולים שהיו מעוניינים להקטין את הכנסותיהם החייבות במס בצורה מלאכותית – פנו אליהם ישירות או באמצעות מתווכים, וסידורוב וזגיר נהגו להפגיש אותם עם אנשי הקש שהחברה שרשומה על שמם רלוונטית לתחום העיסוק של הלקוחות, ואז חתמו הצדדים על חוזה עבודה פיקטיבי. את התשלום עבור העסקאות הפיקטיביות, הפקידו סידורוב וזגיר בחשבונות הבנק של חברות הקש, פדו אותם, בין היתר, באמצעות צ'יינג'ים ולאחר שניכו עמלה ושילמו משכורות לאנשי הקש וכיסו הוצאות אחרות - החזירו את יתרת הכספים ללקוחות.
נסיון בריחה כושל מהארץ ושריפת החומרים המפלילים
מכתב האישום עולה עוד שבמהלך שנות הפעילות הפלילית של השניים, הוזמנו חלק מאנשי השטח ואנשי הקש לחקירות על ידי גורמים שונים, כאשר סידורוב וזגיר מתדרכים אותם למסור מידע כוזב שיישמע אמין. בשלב מאוחר יותר, כאשר חוקרי מכס ומע"מ חיפה והצפון הזמינו את בעליה הרשומים של אחת החברות לחקירה, ניסה סידורוב להבריחו מהארץ ומשכשל בכך – שיכן אותו בסתר בביתו של זגיר, והשניים מימנו עבורו את השהייה בארץ וסיפקו לו תעודת זהות מזוייפת.
בשלב מסויים הבינו זגיר וסידורוב שהחוקרים עלו על פעילותם הפלילית ושהטבעת סביב צווארם מתהדקת, אולם לא ידעו שכעת כל שיחותיהם מוקלטות. באחת משיחותיהם אלו, הם נשמעו כשהם מדברים ביניהם על הצורך בהפסקת הפעילות של אחת מהחברות ועל העלמת מסמכיה. אז מיהרו חוקרי רשות המסים להעתיק את מסמכי החברה שהוחזקו אצל רואי החשבון שלהם ולהחזירם למקומם. מסמכי החברה המקוריים מעולם לא נמצאו לאחר מכן. על פי כתב האישום הסתבר עוד, שזגיר ואחרים מיינו מסמכי חברות והנהלת חשבונות מפלילים, ושרפו את רובם במטרה להשמיד ראיות לפעילות העבריינית שביצעו.
איומי רצח על חברי ילדות
בין אנשי השטח שסייעו לסידורוב וזגיר בפעילותם הפלילית, היו שחר לב - שותפו לדירה של זגיר, ועופר בנבנישתי - חבר ילדות שלו מיהוד, אשר בשלב מסוים ביקשו לעזוב את ההתארגנות. אז, איים זגיר על חיי שניהם: הוא הטיל על בנבנישתי קנס של מיליון ₪ לכאורה תמורת עזיבתו את ההתארגנות, כשהוא יודע שאין ביכולתו של בנבנישתי לעמוד בתשלום כזה, בנוסף איים עליו שיוציא את האקדח ו"ייתן לו לרקוד" ואמר לו שגם אם יהיה בכלא – עדיין יוכל להורות לאחרים לבצע את רצונו.
בהזדמנות אחרת זגיר הצמיד אקדח טעון ומלא בכדורים לצווארו של בנבנישתי, דרך את האקדח ואמר "אני אזיין אותך, אני אהרוג אותך, מי אתה?!". על שחר לב, שותפו לדירה, איים כי אם הוא לא "יתיישר" - ישבור לו את העצמות. מספר ימים אחרי ששחר הודיע כי הוא עוזב סופית את ההתארגנות, התעורר במיטתו למצוא את זגיר כשהוא רוכן מעליו חמוש בסכין באורך 38 ס"מ, עמה ניסה לדקור את רגלו ללא הצלחה. שחר ארז תיק וניסה להימלט, אבל זגיר תפס אותו ואיים עליו שוב.
כנגד השניים הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים.
