איזה בן אדם אחד היה אוהב חיות. חולה חיות. היה לו בבית כלב ושלושה חתולים, ותוכי, וחמוס, וחסידה אחת פצועה שהוא היה מטפל בה עד שהיא הבריאה, אבל היא עדיין נשארה איתו בבית, וגם היתה לו אשה וארבעה ילדים. הבן אדם הזה היה לו כסף. חי טוב. היה להם בית גדול, וחצר יפה, ובחצר הוא בנה בריכת דגים של נוי גדולה כזאתי.
יום אחד הוא מביא הביתה תנין. האשה אומרת לו מה פתאום תנין? מה אתה השתגעת? והוא אומר לה בחייאת דינק. הוא קטן. אפשר לאלף אותו. מה את דואגת? ושם לו יד בפה, ומראה לה שהוא לא עושה נזק בכלל, ולא יכול להכאיב.
מפה לשם, התנין נשאר בבית. בהתחלה הוא היה מגדל אותו באקווריום כזה סגור עם אויר, מאכיל אותו, מדבר אליו, מפנק אותו, מביא לו אוכל מיוחד, אבל כשהתנין גדל קצת הוא העביר אותו לבריכה בחצר. תוך חודש לא נשארו דגים בבריכה. אבל האיש לא אמר לאשתו, שלא תתעצבן עליו, הלך וקנה עוד דגים כאלו גדולים של נוי, ושם בבריכה. אבל התנין חיסל גם אותם.
ככה עברו הימים. האשה היתה אומרת לו שהיא מפחדת על הילדים, שהתנין גדל, שתנין זה חיה פראית, אבל הוא היה צוחק. אומר לה שהיא היסטרית, ושהכל בשליטה. הוא גם אמר לה שתנין באורגינל מפחד מאנשים ושאין סכנה. אבל האשה אסרה על הילדים לטפל בתנין או להביא לו אוכל, והבעל היה צוחק עליה. אומר לה שאין מה לדאוג, ושתנין לא תוקף סתם אנשים.
תנין אם טוב לו, הוא היה אומר לה, אין לו סיבה לתקוף. והוא המשיך לעשות לתנין טוב. להביא לו אוכל מיוחד, וכשהתנין גדל היה מביא לו פעמיים בשבוע תרנגולת. יום אחד התנין תקף את אחד החתולים ואכל אותו. האשה התחילה לעשות סצינות ואמרה לו שהיא לא מוכנה שתנין יגדל לה בבית, אבל הבעל הרגיע אותה. אמר לה שבטח החתול התחיל איתו כי הוא כל הזמן ליד הבריכה היה מתגרה ככה בתנין.
האשה בקשה לסגור את התנין בכלוב סגור עם מנעול אבל הבעל אמר לה שזה צער בעלי חיים, ושצריך להיות הומני גם לחיות. זה הטבע שלהם הוא אמר לה- מה את רוצה? ככה זה תנינים. מפה לשם התנין אכל גם את החסידה, ואז גם יום אחד הוריד רגל לילדה הקטנה.
זה נגמר בבית חולים, קטיעת הרגל של הקטנה וכמעט גם בגירושים. האשה אמרה שזה או היא והילדים או התנין, אז הבעל הבטיח לה שהוא ישים גדר מסביב לבריכה וככה כולם יהיו בטוחים. לילה אחד התנין יצא מהבריכה, עבר איכשהו את הגדר נכנס לבית ואכל את הכלב. הכלב נבח ויילל לרגע ואז הכל נגמר. החמוס ברח ולא ראו אותו יותר מאז.
שוב נהיה אבל בבית והאשה התחילה לארוז מזוודות. היא אמרה לבעלה שהוא משוגע, שבתנין אי אפשר להאמין, ושהיא לא חיה בבית שיש בו תנין. לא בבית ולא בחצר. נקודה. גם הבעל היה עצבני באורגינל והלך והרביץ לתנין עם קרש. חשב שככה אולי הוא יחנך אותו. התנין באמת פחד וברח לבריכה בחצר.
הבעל בנה כלוב לתנין וביום שניסה להעביר אותו לכלוב התנין תפס אותו במותן והפיל אותו, נשך אותו כמו משוגע ולא עזב. הבעל ניסה לברוח אבל לא הצליח והתחיל לצרוח. הילדים בדיוק היו בבית ספר ורק האשה היתה בבית. היא לקחה את האקדח של הבעל רצה לחצר וירתה לתנין בראש. רק אחרי שלוש יריות התנין עזב את הבעל ומת.
נו ומה קרה לבעל בסוף? שאלתי את הנוסעת. היא חייכה ואמרה שזה בכלל לא משנה. מה שמשנה זה שאנשים שרוצים לחיות בשקט לא מסכימים שתנין יגור להם לא בבית ולא בחצר. גם אם יש גדר.
אז מי שהבין מהסיפור הזה את המסר כמוני - סבבה, ומי שלא, שימשיך לחשוב שזה אפשרי לחיות בשכנות וחברות טובה עם תנין , עד שיהיה לו מאוחר מדי...
בדוגרי – לא ככה?
הכותב הוא אשר דוגרי
