איסור יחוד, זו מצווה האוסרת על גבר ואישה לשהות לבדם בחדר, אפילו לדקות ספורות אלא אם הדלת פתוחה לרשות הרבים. בדין זה אין כל הבדל מדובר באשה פנויה או נשואה, יהודייה או איננה יהודיה, צעירה או זקנה. ואפילו אם האישה נושאת על גופה נשק, והגבר אמור לפחד מלהתעסק עמה, עדיין יש לחשוש למעשה זנונים, יען אין אפוטרופוס לעריות, וחל על השוהה עמה איסור ייחוד.
תמר בת דוד המלך, אחרי שאמנון אחיה אנס אותה "ותקח תמר אפר על ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה, ותשם ידה על ראשה ותלך הלך וזעקה". היא היתה הראשונה בהיסטוריה, שיצאה בקריאה פומבית נגד אנסים והזהירה את הנשים לבל תהינה שאננות בחברת הגברים ובטוחות ש"לי זה לא יקרה". אבלה וחפוית ראש, זעקה במר לבה בראש חוצות: אם לבת המלך, הצנועה והטהורה כמוני, ארעה תקלה נוראה שכזו או אז זה יכול לקרות לכל אחת.
רבי יהושוע בן קרחה מספר שבאותה שעה, תמר גדרה גדר גדול. אמרו, לבנות מלכים כך. לבנות הדיוטות על אחת כמה וכמה. אם לצנועות כך. לפרוצות על כמה וכמה.לקח מהמקרה המזויע שארע לתמר, גזר דוד המלך ובית דינו איסור על הייחוד. איסור זה החל על כל גבר ועל כל אישה, להוציא אב עם בתו או אם עם בנה וכן הבעל עם אשתו.
הזוהר הקדוש מכנה את הבעל הכופה עצמו על אשתו בניגוד לרצונה בתואר "אנס". אם זר אונס אישה בניגוד לרצונה הרי הוא רוצח. רצח את נפשה. בכל אופן, מותר לנשים וגברים, לשהות בציבור באותו מקום. מותר לגבר לשהות במקום יש בו אישה ובתנאי שגם אשתו נמצאת במקום, מפני שאשתו משמרתו. וכן הדין במידה ובעלה בעיר. אישה אחת מותר לה להתייחד עם שני גברים כשרים ובתנאי שהמפגש יהיה במקום ציבורי, בעיר, ביום. אם המפגש הוא בשדה או בלילה, חייבים להיות עמה לפחות שלושה גברים כשרים.
בכל מקרה, קבעו חכמינו ז"ל - אין אפוטרופוס לעריות . אשר על כן, לא ישהה עמה בחדר סגור אלא יקפיד שהדלת תיוותר פתוחה. עד כדי כך חששו חז"ל לזנות, עד שאסרו להתבונן בבגדיה הצבעוניים או אפילו להסתכל באצבעה הקטנה, אם כוונתו לשעבדה ליצריו האפלים. העולם המודרני, הנאור, השכיל להבין עד כמה קשה ההטרדה המינית לנפש האישה וגזר על גבר הכופה עצמו עליה, עונשים כבדים מאד.
החוק הישראלי מעניש קשות את המטריד מינית, העושה מעשה מגונה או אפילו על ביזוי מיני החוק הישראלי דורש שנתיים מאסר, והחכם יקפיד שלא ליפול ברשת יצרו הרע, וימנע מלהתייחד עם אישה. יקפיד לקיים מצווה זו לבל יעבור על איסור ייחוד, פסק דין שפסק דוד המלך ובית דינו, אחרי המעשה המזוויע שעשה אמנון בתמר בני דוד המלך. ומקבל משנה תוקף בימים של מתירנות גואה בשילוב פריצת כל גבולות צנעת הפרט.
הכותב הוא הרב אפרים זלמנוביץ, הרב הראשי מזכרת בתיה
