בימים האחרונים אנו עדים למתקפה חסרת תקדים על מי שמעז להעביר ביקורת על מדיניות הממשלה או להביע דעה שאינה מקובלת על הרוב הפוליטי. ההתקפה הזו היא חלק ממגמה להשתיק ביקורת ולהשליט שיח של הפחדה שנמשכת כבר כמה שנים.
מעבר לפגיעה בעקרונות היסוד של החיים במדינה דמוקרטית - בחופש הביטוי ובזכותם של אנשים וארגונים לפעול בזירה הפוליטית והציבורית - היא מסיטה את הדיון מהבעיות הבוערות במדינה: גל האלימות, הפערים החברתיים, הפרות זכויות האדם של הפלסטינים והשסעים ההולכים וגדלים.
חופש הביטוי הוא אחד מזכויות האדם הבסיסיות ביותר שלנו, והאגודה לזכויות האזרח פועלת למענו כבר יותר מארבעים שנה. כעת אנו מביטים בדאגה על הכרסום בו. הרגילו את הציבור בישראל שאסור להעביר ביקורת בשעת משבר, וכעת מנסים לקבע נורמה שאסור להעביר ביקורת בכלל.
כפי שפרסמנו בדוח תמונת מצב זכויות האדם רק בשבוע שעבר – ההשתקה היא מדרון חלקלק. כבר התחלנו להתדרדר במורד, וזה מוכרח להיעצר מיד.
היום מוקעים כאויבים ארגוני זכויות אדם, מי שמביע ביקורת על פעולות צה"ל או מי שמשתתף בכנס שבו מושמעת ביקורת שכזאת. ומה מחר? יהיה אסור להתלונן על מחירי המזון המופקעים או על הצפיפות באוטובוסים? כל מי שיעביר ביקורת כלשהי על הממשלה יהיה בוגד. כולנו נהיה בוגדים. איזו מין דמוקרטיה זו?
אנו קוראים לציבור הישראלי שלא להיגרר אחר ההפחדה והשנאה ולהתנער מההשתקה. כל אדם וארגון זכאי להביע את דעתו, גם אם היא לא נוחה וגם אם היא שנויה במחלוקת.
אנו קוראים לממשלה להתערב, להרגיע את הרוחות ולגנות בחריפות את הרדיפה הפוליטית. כל שתיקה היא חומר בעירה להמשך המתקפה.
