"התחדשות עירונית עשויה להיות הזדמנות לתושבים מוחלשים שחיים בעוני לשפר את רמת ואיכות חייהם, אבל בגלל עלויות האחזקה העתידיות של הנכס היא עלולה לגרום לכך שהתושבים החלשים ייזרקו מבתיהם, יעברו לשכונה חלשה אחרת ויפסידו את ההזדמנות ודיירים מבוססים ייכנסו במקומם", אומרת מנהלת תחום צדק חברתי ברבנים לזכויות אדם, הרב עדית לב, "צריך לאפשר לדיירים המוחלשים אפשרות לעכב פרוייקטים כדי להבטיח שיוכלו להישאר לגור בביתם גם אחרי ההתחדשות, ואנחנו דורשים להכניס לחוק הדייר הסרבן מנגנון שיאפשר להם להמשיך לעמוד על זכויותיהם".
"התחדשות עירונית היא הזדמנות היסטורית לפורר את כיסי העוני בשכונות ולצמצם את הפערים החברתיים... אבל פעולה לא מדויקת עלולה להגדיל גטאות של אוכלוסיות מוחלשות שיפלטו ממתחמי התחדשות העירונית", נכתב בנייר העמדה שהגיש הארגון לוועדת הרפורמות בכנסת ויו"ר ועדת הרפורמות, ח"כ רחל עזריה.
"מעבר משיכון בן ארבע קומות למגדל גבוה משמעו גידול ניכר ביותר בהוצאות", נכתב בנייר העמדה, "עלויות התחזוקה עולות מ-30 ש"ח למאות שקלים לחודש על חברת אחזקה, מעליות, גנרטורים, לובי, גינון, ניקיון, תחזוקה לטווח הארוך ועוד. בנוסף צפוי גידול בעלויות הארנונה, בשל הגידול בשטח ושינוי הסיווג של האזור, וכן תוספת חשמל בשל היעדר דודי שמש במגדלים. התוצאה היא שהמשפחה החיה בעוני לא תוכל לשוב ולגור בבניין, אלא תדחק לשכונת עוני או לעיר אחרת".
"הוצעו מגוון הצעות שיגבילו את עליית ההוצאות. היזם יכול להציע תמורות הכוללות דירה יותר קטנה וקרן להוצאות תחזוקה, דיורית, או נכס משותף מניב. הקבלן יכול להשפיע על עלויות התחזוקה העתידיות בהתאם לחומרי הבנייה בהם יבחר, הוא יכול להיעזר ביועץ תחזוקה ועוד. על מנת ליצור תמריץ להתחשב בצרכי האדם החי בעוני – יש ליצור איזונים בחוק ותמריצי מס כאחד".
"חוק הדייר הסרבן, הבא להתמודד עם דייר המסרב בלא סיבה סבירה להתחדשות עירונית – חייב גם להכיר בכך שאדם שלא מציעים לו פתרון שיאפשר לו לשוב ולגור במתחם בו הוא מתגורר –מתנגד באופן סביר ואיננו מוגדר כדייר סרבן. הגדרת דייר סרבן צריכה להיות מדויקת כדי לכוון את כוחות השוק וליצור איזונים ראויים. מבחינה מוסרית אין זה עולה על הדעת שדווקא המוחלשים ביותר, האנשים החיים בעוני, יהיו מי שישלמו את מחיר ההתחדשות לטובת יזמים וקבלנים ודיירים ממעמד הביניים", נכתב בנייר העמדה.
