אין לי ספק שפואד נתן מכל מרצון ואונו למען המדינה ולמען בטחונה, והוא דוגמא ומופת להשתלבות של קליטה ועליה בארץ ישראל, הן במסגרות בטחוניות, פוליטיות ושלטוניות. תמיד הכרתי את פואד כאיש עשייה "בולדוזר" שלא רק דיבר אלא גם עשה וקידם פרויייקטים תוך מסירות רבה.
בעיקר סייעתי לו במאבק מול אברהם בורג יבדל"א, כאשר התמודד על ראשות מפלגת העבודה, יחד עם חברים נוספים וייצגנו אותו, בכל הענווה, בהצלחה.
פואד נולד בעירק בשנת 1936 ועלה לישראל בשנת 1950 והוא כאמור דמות מופת להשתלבות של העלייה בחברה, בציבוריות ובבטחון בישראל. לאחר מכן, כעבור ארבע שנים התגייס לצה"ל, לחטיבת גולני, שירת במגוון תפקידים ובכלל כך פיקד על סיירת שקד במלחמת ששת הימים, היה בין הוגי הגדר הטובה, את שירותו סיים בדרגת תת אלוף. בשנת 1984 נבחר לראשונה לחבר כנסת. לאורך כהונתו תפקד כשר הבינוי והשיכון, שר התשתיות ושר הביטחון, וזאת בתקופת "האינתיפדה השניה" ועשה חייל בתפקידו כשר בטחון.
עננה רבצה על פואד בסוף ימיו בשל המשפט הפלילי שנוהל נגדו. בכל הענווה, כמשפטן וסנגור וכמי שכתב את הספר "בארזים נפלה שלהבת" המנתח את כלל החקירות וההליכים משפטיים של אנשי ציבור מקום המדינה ועד ימינו, הרי תמיד עומד לנגד עיני העיקרון לפיו אדם הוא חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו, ודבר זה עומד ביתר שאת כאשר אדם הולך לבית עולמו וזכויותיו הן אלו העומדות לו בסוף ימיו.
כך יש לזכור את פואד, כחף מפשע וכמי שהטביע את חותמו על המדינה בתחומים שונים.
פואד היה איש ציבור, מנהיג, מצביא, איש צבא ובעיקר חבר ואדם. באופן אישי הוא יחסר לי ולרבים שהכירו והוקירו אותו.
הכותב הוא ד"ר שמואל סעדיה, עו"ד
