יש נקודות דמיון לא מעטות בין פיתרון שתי המדינות – מדינה פלסטינית לצד ישראל – לבין ה"ברקסיט". שני הרעיונות הללו מהווים ניסיון לערער על מצב שנמשך כבר עשרות שנים. כפי שכניסתה של בריטניה לאיחוד הביאה הטבות של ממש לאזרחי בריטניה, כך גם כיבוש יהודה ושומרון בידי מדינת ישראל הביא הטבות כלכליות וחברתיות לאוכלוסייה המקומית.
כפי שחברות בריטניה באיחוד איבדה לאורך זמן מקרנה, במיוחד בין האזרחים שפחות נהנו מיתרונותיה או נפגעו ממנה, כך גם תושבי הגדה המערבית החלו להתנגד לכיבוש. אבל בהעדר אלטרנטיבה ראויה רוב האוכלוסייה עדיין מוכן לסבול אותו, וכך גם רוב היהודים.
כמו שממשלת בריטניה והאיחוד האירופי לא היו רגישים מספיק לטענות ולרגשות האזרחים שאיבדו את מעמדם בעקבות הסדרי האיחוד, גם ישראל לא הייתה רגישה דיה לצרכים של האוכלוסייה הפלסטינית המקומית. היא לא ספקה את התמהיל של הטבות כלכליות, חברתיות ופוליטיות שהיו מאפשרות להפוך את השליטה הישראלית בגדה לבלתי-מעורערת ולמנוע את פתרון שתי המדינות.
בזמן שהמצב בגדה מידרדר פוליטית, כלכלית וביטחונית, ישראל נשארת ללא חזון ברור לגבי עתידה עם הפלסטינים מלבד תמיכה מותנית בפתרון שתי המדינות, בעיקר בתיאוריה.
אנשי הליכוד אינם רוצים את ה"ברקסיט" שלנו - פתרון שתי המדינות - אבל רובם גם אינם רוצים מדינה דו-לאומית. רוב הציבור הישראלי מעדיף לשמור על שליטה בכל השטח כדי למנוע את טראומת הגירוש/פינוי של 30 אלף בתים מהגדה. מחנה המרכז-שמאל דוחף לכיוון פתרון שתי המדינות אבל מבין שהסבירות שיוכל לממש פתרון זה היא קלושה. בינתיים כולם מסכימים שזה לא הזמן למעשים של ממש, תחושה שרק מחזקת מציאות קשה ומורכבת.
האם ישראל תמשיך למנוע כל התקדמות לקראת פתרון, תוך סימון 2 המדינות כמטרה תיאורטית בידיעה ברורה שמימושו קשה ביותר, אם בכלל, ויגרום להשלכות כלכליות, חברתיות, פוליטיות וביטחוניות חמורות לכל האזור, לא פחות דרמטיות ממה שהברקסיט יגרום לבריטניה?
האם אנחנו באמת רוצים לקרוע לגזרים שטח שתמיד הייתה ישות אזורית אחודה? האם אנחנו, למען ה״politically correct״ מוכנים לוותר לתנועה לאומית כושלת והרסנית ולאפשר את הקמתה של מדינה פלסטינית שלא תהיה ברת קיום ותהיה חשופה לחתרנות של דאע"ש, חמאס וחיזבאללה?
האם אנחנו רוצים לממש את פינויים/ גירושם של המתיישבים היהודים, ששוגרו לגדה על ידי מדינת ישראל וחשים קשר רגשי, רוחני ודתי לארץ האבות עד כדי נכונות להילחם על הישארותם במקום?
אנו חייבם לעשות מאמץ משותף כדי ליצור חזון של חיים משותפים לשני עמים בארץ ששניהם טוענים לגביו שהוא שלהם. חזון אליו התרגל הרוב במהלך 50 שנים של דו-קיום שברירי עם הפסקות מזדמנות של עויינות. המאמץ האדיר שנדרש לפרק את החבילה על מנת לממש את פתרון שתי המדינות הוא הרסני, יקר ביותר, מסוכן ביטחונית, פוגע בסביבה באופן נואש ומדכא רוחנית.
בנייה של עתיד משותף בישות מדינתית אחידה בין הירדן לים היא מטרה ראויה ביותר שתמצא תמיכה רחבה בין פלסטינים ויהודים כאחד ושניהם ישתפו פעולה. פיתרון 2 המדינות, כמו ברקסיט אינו פיתרון אמתי לעמים שחפצים בקידמה.
הכותב, עמנואל שחף, הוא בכיר לשעבר בשירותי הביטחון ומייסד משותף של התנועה לכינון ממשל פדרלי בארץ ישראל
